Commentary for Shabbat 290:14

מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה דכתיב (הושע ב, יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה וכתיב (ישעיהו א, יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח א"ר אלעזר אמר הקב"ה לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן א"ר יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה

And how do we know that they suffered exile here [in Palestine]? Because it was taught, R. Judah said: For fifty-two years no man passed through Judea, as it is said, For the mountains will I take up a weeping and wailing, and for the pastures of the wilderness a lamentation, because they are burned up, so that none passeth through...both the fowl of the heavens and the beast [behemah] are fled, they are gone:<span class="x" onmousemove="('comment',' Ibid. IX, 9 (E.V. 10). ');">²⁴</span> the numerical value of behemah is fifty-two.<span class="x" onmousemove="('comment',' I.e., [H] = 2; [H] = 5; [H] = 40; [H] = 5. Thus he translates: the fowl of the heavens is fled for fifty-two (years). Of course, the fifty-two years of desolation are based on historical figures (Meg. 11b), and this verse is merely quoted as a support or hint. (Tosaf.). ');">²⁵</span>

Explore commentary for Shabbat 290:14. In-depth commentary and analysis from classical Jewish sources.