Related for Shabbat 162:2
אמר רב הונא אסור לפנות בשדה ניר בשבת מאי טעמא אילימא משום דוושא אפילו בחול נמי ואלא משום עשבים והאמר ריש לקיש צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בה והתולש ממנה בשבת חייב חטאת אלא דילמא נקיט מעילאי ושדא לתתאי ומיחייב משום דרבה דאמר רבה היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש
How compare! There, one appoints a place for his meal;<span class="x" onmousemove="('comment',' Beforehand, and at the same time he could have prepared his toothpicks too. Hence the prohibition retains its force. ');"><sup>5</sup></span> but here, does one appoint a place for a privy?<span class="x" onmousemove="('comment',' Surely not! (Cf. p. 386. n. 7). ');"><sup>6</sup></span> R. Huna said: One may not obey the call of nature on a ploughed field on the Sabbath. What is the reason? Shall we say, because of treading down?<span class="x" onmousemove="('comment',' The loose ploughed soil, thus spoiling it, the reference being to a neighbour's field. ');"><sup>7</sup></span> Then the same holds good even on weekdays? Again, if it is on account of the grasses,<span class="x" onmousemove="('comment',' Which sprout on the loose, moist earth, and in picking up a clod for cleansing one may involuntarily detach the grass. ');"><sup>8</sup></span>
Explore related for Shabbat 162:2. In-depth commentary and analysis from classical Jewish sources.