Avodah Zarah 14
בפרהסיא אין מקבלין אותן ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין שנאמר (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים א"ר יצחק איש כפר עכו א"ר יוחנן הלכתא כאותו הזוג:
in public they are not accepted. Shimon and R. Joshua b. Korha say: Whether in the one case or in the other they should be accepted, for it is said, “Return, O backsliding children” (Jeremiah 3:14). Yitzchak, a man of Kefar Acco, in the name of R. Yohanan: The halakhah is according to the latter pair.
<big><strong>מתני׳</strong></big> רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר
Rabbi Ishmael says on the three preceding days and the three following days it is forbidden; But the Sages say: before their festivities it is forbidden, but after their festivities it is permitted.
וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר כו': חכמים היינו ת"ק הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן
But the sages say, before their festivities it is forbidden, but after their festivities it is permitted. Is not [the opinion of] the sages identical with that of the first tanna? Them without their festivals themselves is the point on which they differ. The first tanna holds that the period is exclusive of the festival, but the latter rabbis hold that it includes the festivals.
איבעית אימא נשא ונתן איכא בינייהו תנא קמא סבר נשא ונתן מותר ורבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור
Or if you want you can say that they differ on the question of a case where he did engage in business, the first tanna holds that [the proceeds of] such transactions are permissible, while our later rabbis hold that [the proceeds of] these transactions are forbidden.
ואיבעית אימא דשמואל איכא בינייהו דאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם תנא קמא אית ליה דשמואל רבנן בתראי לית להו דשמואל
If you want you can say that they disagree over Shmuel. For Shmuel said: In the Diaspora the prohibition is limited to their festival day only. The first tanna holds by Shmuel’s ruling, while our later rabbis do not hold like Shmuel.
איבעית אימא דנחום המדי איכא בינייהו דתניא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן תנא קמא לית ליה דנחום המדי ורבנן בתראי אית להו דנחום המדי:
If you want you may say that they disagree over the ruling of Nahum the Mede. For it is taught: Nahum the Mede says: The prohibition applies to only one day before their festivals. The first tanna does not accept the ruling of Nahum the Mede, and our latter rabbis do agree with Nahum the Mede’s ruling.
גופא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא רבנן בתראי דקיימי כוותיה מאן חכמים נחום המדי הוא
To revert to [the above text]: Nahum the Mede says: The prohibition applies to only one day before their festivals. They said to him: Let this matter be suppressed and left unsaid. But are there not our latter rabbis who hold the same opinion? Our latter Rabbis may be none other than Nahum the Mede.
תניא אידך נחום המדי אומר מוכרין להן סוס זכר וזקן במלחמה אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר
Another [baraita] taught: Nahum the Mede says: One may sell [to idolaters] an old male horse in war time. They said to him: Let this matter be suppressed and left unsaid.
והאיכא בן בתירא דקאי כוותיה דתנן בן בתירא מתיר בסוס בן בתירא לא מפליג בין זכרים לנקבות איהו מדקא מפליג בין זכרים לנקבות כרבנן סבירא ליה ולרבנן נשתקע הדבר ולא נאמר
But is there not Ben Batera who holds the same opinion; for we learned: Ben Batera permits [the sale of] a horse? Ben Batera does not distinguish between the sale of horses and mares, whereas Nahum the Mede does make that distinction, and thus holds like the rabbis; and according to the rabbis: This matter ought to be suppressed and left unsaid.
תניא נחום המדי אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא ר"א דקאי כוותיה דתנן ר' אליעזר אומר השבת מתעשרת זרע וירק וזירין התם בדגנוניתא
It is [further] taught: Nahum the Mede says: The dill plant is subject to tithe whether [in its state of] seeds, or vegetables, or pods. They said to him: Let this matter be suppressed and left unsaid. But is there not R. Eliezer who holds the same opinion; for we learned: R. Eliezer said: The dill plant is subject to tithe whether in its state of seeds, or vegetable, or pods? That refers to the garden variety.
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי גברא רבה אתא מאתרין כל מילתא דאמר אמרי ליה נשתקע הדבר ולא נאמר אמר איכא חדא דעבדינן כוותיה דתניא נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה
Aha b. Minyomi said to Abaye: A great man has come from our place, but whatever he says he is told that it ought to be suppressed and left unsaid! He replied: There is one instance in which we do follow his ruling, as it is taught: Nahum the Mede says: One should ask for one’s own needs in the blessing [concluding with] “Who hears prayer.”
דתניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו' אין שיחה אלא תפלה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה
As it is taught: R. Eliezer says: One should first ask for one’s own needs and then pray, as it is said; “A prayer for the afflicted when he is faint, and [then] pours forth his meditation before the Lord” (Psalms 102:1) By “meditation,” only prayer is meant, as it is said, “And Isaac went out to meditate in the field” (Genesis 24:63).
ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר (תהלים קמב, ג) אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד
Joshua says: One should first pray and then ask for one’s own needs, as it is said, “I pour out my meditation before Him [then] I declare my [own] affliction before Him” (Psalms 142:3).
ור"א נמי הכתיב אשפוך לפניו שיחי הכי קאמר אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ור' יהושע נמי הכתיב תפלה לעני כי יעטוף הכי קאמר אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו
Now, as to R. Eliezer, is it not written, “I pour out my meditation” etc.! This is what it means, “I pour out my meditation before Him after I have already declared my [own] affliction.” And as to R. Joshua, is it not written, “A prayer for the afflicted when he is faint” etc.! This is what it means: “When should there be prayer for the afflicted? After he had poured forth his meditation before the Lord.”
כדדריש ר' שמלאי [דדריש ר' שמלאי] לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מנלן ממשה רבינו דכתיב (דברים ג, כד) ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך וגו' וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה
It as was expounded by R. Simlai; for R. Simlai gave the following exposition: One should always recount the praises of God and then pray. From where do we learn this? From Moshe Rabbenu, as it is written: “O Lord God, You have begun to show Your servant Your greatness,” and afterwards it is written “Let me go over and see the good land” (Deuteronomy 3:24).