Avodah Zarah 15

רבי יהושע סבר ילפינן ממשה ור"א סבר לא ילפינן ממשה שאני משה דרב גובריה וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה

R. Joshua holds that we learn from [the example of] Moses, while R. Eliezer says we should not learn from the example of Moses; Moses is different for he was a great man. The sages say [the decision is] neither according to the one nor according to the other. Rather one should pray for his personal needs at the blessing [concluding with], “Who hears prayer.”

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר

Judah said in the name of Shmuel: The halakhah is that one should pray for his personal needs at the blessing [concluding with], “Who hears prayer.” Judah the son of Shmuel b. Shilat said in the name of Rav: Even though it was said one should pray for his personal needs at the blessing [concluding with], “Who hears prayer,” nevertheless, if he is wants to say at the of any of the blessing an addition similar to that blessing, he may do so.

א"ר חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים

Hiyya b. Ashi said in the name of Rav: Even though they said one should pray for his personal needs at the blessing [concluding with], “Who hears prayer,” if [for example] one has a sick person at home, he may say [his supplication] at the blessing for the Sick; or if he is in need of sustenance, he may say [his supplication] at the blessing for [the prosperity] of years.

אמר ר' יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יוה"כ אומר:

Joshua b. Levi said: Even though they said one should pray for his personal needs at the blessing [concluding with], “Who hears prayer,” if one wishes to say them after his prayer, even to the extent of the Yom Kippur Service, he may do so.

<big><strong>מתני׳</strong></big> ואלו אידיהן של עובדי כוכבים קלנדא וסטרנורא וקרטיסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום הלידה ויום המיתה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודת כוכבים ושאין בה שריפה אין בה עבודת כוכבים אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא מבית האסורין ועובד כוכבים שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד:

These are the festivities of the idolaters: <i>Kalenda</i>, <i>Saturnalia</i>, <i>Kratesis</i>, the anniversary of accession to the throne and birthdays and anniversaries of deaths, according to Rabbi Meir. But the sages say: a death at which burning [of articles of the dead] takes place is attended by idolatry, but where there is not such burning there is no idolatry. But the day of shaving ones beard and lock of hair, or the day of landing after a sea voyage, or the day of release from prison, or if an idolater holds a banquet for his son — the prohibition only applies to that day and that particular person.

<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר רב חנן בר רבא קלנדא ח' ימים אחר תקופה סטרנורא ח' ימים לפני תקופה וסימנך (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני וגו'

GEMARA. R. Hanan b. Rava said: Kalenda is kept on the eight days following the [winter] equinox. Saturnalia on the eight days preceding the equinox. As a mnemonic take the verse, “You hedge me behind and before” (Psalms 139:5).

ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה]

Our rabbis taught: When the first Adam saw the day getting gradually shorter, he said, “Woe is me, perhaps because I have sinned, the world around me is being darkened and returning to its state of chaos and confusion. This then is the death to which I have been sentenced from Heaven!” So he began keeping an eight days fast.

כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים

When he saw, after the solstice of the month of Tevet, that the days were lengthening, he said: "This must be the way of the world." He went and celebrated eight days of festival. The next year, he established eight days of festival for all. He established them for the sake of heaven, but they [idolators] kept them for idol worship.

בשלמא למ"ד בתשרי נברא העולם יומי זוטי חזא יומי אריכי אכתי לא חזא אלא למ"ד בניסן נברא העולם הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי דהוי זוטי כולי האי לא חזא

This makes sense according to the one who holds that the world was created in Tishrei, for he had seen short days, but he had not yet seen longer days; but according to the one who holds that the world was created in Nisan, Adam must have seen the long days as well as the short ones! Still, he had not yet seen the very short days.

ת"ר יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו שנאמר (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס

Our rabbis taught: On the day that the world was created, the first Adam, when he saw the setting of the sun he said, “Woe is me, it is because I have sinned that the world around me is becoming dark; the universe will now become again void and without form. This then is the death to which I have been sentenced from Heaven!” So he sat up all night fasting and weeping and Eve was weeping opposite him. When however dawn broke, he said, “This is the way of the world!” He then arose and offered up a bull whose horns were developed before its hooves, as it is said, “And it [my thanksgiving] shall please the Lord better than a bull that is horned and has hooves” (Psalms 69:32).

ואמר רב יהודה אמר שמואל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה [לו] במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב

Rav Judah said in the name of Shmuel: The bull which Adam offered had only one horn in its forehead, as the verse says, “And it shall please the Lord better than a bull that is horned and hooves.” But does not “horned’ imply two horns? R. Nahman b. Yitzchak said: “Horned” is here spelt [defectively].

אמר רב מתנה רומי שעשתה קלנדא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה אותן עיירות אסורות או מותרות רבי יהושע בן לוי אמר קלנדא אסורה לכל היא רבי יוחנן אמר אין אסורה אלא לעובדיה בלבד

Matana asked: When Rome makes a Kalends [festival] and all of the towns in its vicinity are subject to it, is it forbidden or permitted [to transact business etc.] in those towns? Joshua b. Levi said: On the Kalends the prohibition applies to all. Yohanan said: The prohibition applies only to those who celebrate it.

תנא כוותיה דר' יוחנן אע"פ שאמרו רומי עשתה קלנדא וכל עיירות הסמוכות לה משתעבדות לה היא עצמה אינה אסורה אלא לעובדיה בלבד

It is taught in a baraita in accordance with R. Yohanan: Even though they said that Rome made Kalends and all of the towns in its vicinity are subjected to it, the actual prohibition applies only to those who celebrate it.

סטרנליא וקרטסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום שהומלך בו מלך לפניו אסור אחריו מותר ועובד כוכבים שעשה (בו) משתה לבנו אין אסור אלא אותו היום ואותו האיש

As to Saturnalia, Kratesis, and the anniversary of accession to the throne, or the day on which a king is proclaimed, the prohibition applies to the period preceding them, but thereafter it is permitted. If an idolater gives a banquet for his son the prohibition is limited to that day and that man.

אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא דקתני יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורין אין אסור אלא אותו היום בלבד ואותו האיש

Ashi said: We have also taught the same thing: for it teaches, the day of shaving one’s beard or lock of hair, or the day of landing after a sea voyage, or the day of release from prison — the prohibition only applies to that day and that particular person.

בשלמא אותו היום לאפוקי לפניו ולאחריו אלא אותו האיש לאפוקי מאי לאו לאפוקי משעבדיו ש"מ

Now, it makes sense to say “that day” to exclude the preceding and following [days], but what “that man” meant to exclude, unless it excludes those subjected to him? Learn from this.

תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן כיצד עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר (שמות לד, טו) וקרא לך ואכלת מזבחו

It was taught: R. Ishmael says: Israelites who reside outside of Israel are idol worshippers in purity. How so? An idolater gives a banquet for his son and invites all the Jews in his town. Even though they eat of their own and drink of their own and their own attendant waits on them, Scripture treats them as if they had eaten of the sacrifices to dead idols, as it is said, “And he will call you and you will eat of his sacrifice” (Exodus 34:15).

ואימא עד דאכיל אמר רבא אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה הלכך

But why not say that this is not true till he actually eats? Rava said: If that were so, the verse would have only said, “And you shall eat of his sacrifice”; what does it mean, “And he will call you”? From the time he calls you. Hence