Berakhot 23

Chapter 23

א אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי
1  Shouldest thou, on the other hand, maintain that they recited "With abounding love," how would it follow that the benedictions do not invalidate one another? Perhaps the reason they omitted "Who formest light" was because it was not yet time for that prayer, and when the proper time arrived, they said it!
ב ואי מכללא מאי
2  And if this be an inference, what then?
ג דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות:
3 It might have been inferred that it was certainly "With abounding love" that [the priests] recited, and when the proper time for reciting "Who formest light" arrived, they said it; and what means "The benedictions do not invalidate one another"? The order of the benedictions.
ד וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים.
4 [The Mishnah quoted above states :] Then they read the Decalogue, "Hear, O Israel," "And it shall come to pass, if ye shall hearken diligently," "And the Lord said," "True and firm," "Accept, O Lord our God," and the Priestly Benediction.
ה א"ר יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין
5  Rab Judah said in the name of Samuel : Also beyond the confines of the Temple they wished to read [the Decalogue with the Shema'] but it had long been abolished because of the murmuring of the Minim.
ו תניא נמי הכי ר' נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין
6 There is a teaching to the same effect : R. Nathan said : Outside the Temple they wished to read [the Decalogue with the Shema'] but it had long been abolished because of the murmuring of the Minim.
ז רבה בב"ח סבר למקבעינהו בסורא א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת המינין
7  Rabbah b. Rab Huna thought to establish it in Sura ; but Rab Hisda told him it had been previously abolished because of the murmuring of the Minim.
ח אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא א"ל רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת המינין:
8 Amemar thought to establish it in Nehardea; but Rab Ashe told him it had previously been abolished because of the murmuring of the Minim.
ט ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. מאי ברכה אחת א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות:
9 [The Mishnah-quotation continues :] On the Sabbath they added a benediction for the outgoing guard. Which is this benediction ? R. Helbo said : The outgoing guard said to the incoming guard, "May He Who caused His name to dwell in this house make love and brotherhood, peace and comradeship, to abide amongst you."
י מקום שאמרו להאריך: פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא
10 Where [the Rabbis] order to say a long benediction, it is not permissible to say a short one. It is evident that one who took a cup of wine, and thinking that it was beer, commenced saying the benediction on the supposition that it was beer, and then concluded the benediction for wine, has complied with the requirements of the law ; because even if he had said "[Blessed]... by Whose word all things exist," he would also have complied with the requirements of the law. For there is a Mishnaic teaching : [not translated.] If one has uttered the benediction "By Whose word all things exist" over any kind of liquor, he has fulfilled his obligation.
יא אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא מאי
11  But if one took a cup of beer, and thinking it was wine began the benediction for wine and concluded with the benediction for beer, how is it then ?
יב בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן
12 Do we follow the main theme of the benediction or its conclusion ?
יג ת"ש שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא
13 Come and hear: In the morning service, if one commences with "Who formest light" but concludes with "Who bringest on the evening twilight," he has not complied with the requirements of the law. If he opened with "[ Blessed] . . . Who at Thy word bringest on the evening twilight" and concluded with "Creator of the luminaries," he has so complied.
יד ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא
14  In the evening service, if he opened with "Who at Thy word bringest on the evening twilight" and concluded with "Creator of the luminaries," he has not so complied. If he opened with "Who formest light" and concluded with "Who bringest on the evening twilight," he has so complied.
טו כללו של דבר הכל הולך אחר החתום
15  The general rule in this matter is, therefore, that it depends upon the conclusion of the benediction.
טז שאני התם דקאמר ברוך יוצר המאורות
16 But it is different here, because he has said "Blessed art Thou, O Lord, Creator of the luminaries."
יז הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא לר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר
17  That is quite right according to Rab who declares that a benediction which does not contain the Divine Name is no benediction. But, according to R. Johanan who holds that a benediction which does not contain a reference to the Divine Kingship is no benediction, what is there to say?
יח אלא כיון דאמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אתרוייהו קאמר
18  But since Rabbah b. 'Ulla has declared : "The purpose is to mention the characteristic of day at night and the characteristic of night in the day," having uttered the benediction and the reference to the Divine Kingship from the commencement, he said them of both.
יט ת"ש מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי הא דאמרן
19 Come and hear : From the latter clause [of the quoted Baraita] "The general rule in this matter is that it depends upon the conclusion of the benediction" — what does "the general rule in this matter" intend to include? Is it not to include what we have mentioned?
כ לא לאתויי נהמא ותמרי ה"ד אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא היינו בעיין
20  No ; it is to include the instance of bread and dates. How is this to be understood ? Are we to suppose that it refers to one who ate bread and thinking that it was dates he had eaten, commences the benediction on the supposition it was dates, but concludes with the benediction for bread ? This is the same as the last-mentioned case!
כא לא צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי [יצא] דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא
21  No, [the "general rule"] is necessary for the following : If, for instance, one ate dates, and thinking it was bread, commenced with the benediction for bread but concluded with the benediction for dates, he has complied with the requirements of the law ; for even if he had concluded with the benediction for bread, he would also have so complied.
כב מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני:
22  What is the reason ? Because dates likewise nourish.
כג אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר (תהלים צב, ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות:
23 Rabbah b. Hinnana the Elder said in the name of Rab : Whoever does not recite "True and firm" in the morning and "True and trustworthy" in the evening has not fulfilled his obligation ; as it is said, "To declare Thy lovingkindness in the morning and Thy faithfulness in the night-seasons" (Ps. xcii. 3).
כד ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם
24 Rabbah b. Hinnana [the Elder] also said in the name of Rab : When one prays [the Tefillah] and has to bow, he should bow at the word "Blessed" ; and when returning to the erect position, he should do so on mentioning the Divine Name.
כה אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב (תהלים קמו, ח) ה' זוקף כפופים
25  Samuel asked : What is Rab's reason ? Because it is written, "The Lord raiseth up them that are bowed down" (ibid, cxlvi. 8).
כו מיתיבי (מלאכי ב, ה) מפני שמי נחת הוא
26 Against this is quoted, "And from before My name he is afraid" (Mal. ii. 5)!
כז מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב
27  Is it written "at My name"? No, "from before My name" is written.
כח אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם.
28 Samuel said to Hiyya b. Rab : O son of the Law, come and let me tell thee an excellent thing which thy father once said. Thus spake thy father : When one bows, he should do so at the word "Blessed" ; and when he returns to the erect position, he should do so on mentioning the Divine Name.
Previous ChapterNext Chapter