Berakhot 90

Chapter 90

א דניחא להו דמקבע להו בחובה (מעיקרא)
1 because it is proper for them to be placed under the obligation of Zimmun from the outset of the meal.
ב ת"ש נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמן נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנין (והא נשים אפילו מאה) והא מאה נשי כתרי גברי דמיין וקתני נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן
2  Come and hear: Women may arrange Zimmun for themselves and slaves for themselves; but women, slaves and minors may not include each other should they desire Zimmun. And although a hundred women are like two men, yet it teaches "Women arrange Zimmun for themselves and slaves for themselves" !
ג שאני התם דאיכא דעות
3  It is different there, because there are many persons.
ד א"ה אימא סיפא נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין אמאי לא והא איכא דעות
4 If so, I will quote the sequel : "Women and slaves may not include each other, should they desire Zimmun" — why not ? Are they not many persons !
ה שאני התם משום פריצותא
5  It is different there, because [there is the fear] of licentiousness.
ו תסתיים דרב דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו טעמא דקוראין לו הא לא קוראין לו לא
6 It is to be concluded that it was Rab who said above, "If they wish to arrange Zimmun, they may not" ; for Rab Dimai b. Joseph said in the name of Rab : If three ate together, and one of them went out into the street, they call to him [that they desire to include him for Zimmun, and should he consent, even in his absence] they may reckon him in for Zimmun. The reason [why they can have Zimmun without him is] that they called to him ; hence if they did not call to him, they are not [to have Zimmun].
ז שאני התם דאקבעו להו בחובה מעיקרא
7  It is different there, because from the outset [by being three] they placed upon themselves the obligation of Zimmun.
ח אלא תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שנים שאכלו כאחת אחד מהן יוצא בברכת חבירו
8 Nay, it is to be concluded that it was R. Johanan who said above, "If they wish to have Zimmun, they may not" ; for Rabbah b. Bar Hannah said in the name of R. Johanan : If two ate together, one of them may comply with the requirements of the law by means of the Grace said by the other ;
ט והוינן בה מאי קא משמע לן תנינא שמע ולא ענה יצא ואמר רבי זירא לומר שאין ברכת המזון ביניהם תסתיים
9  and we ask the question : What does he intend to inform us ? For we have the teaching : If a man heard [Grace said by another], although he does not make the responses, he has complied with the requirements of the law ! And R. Zera said : He means to tell us that there can be no Grace with Zimmun between the two of them. Thus it is to be concluded [that R. Johanan is the author of the above statement].
י א"ל רבא בר רב הונא לרב הונא והא רבנן דאתו ממערבא אמרי אם רצו לזמן מזמנין מאי לאו דשמיע להו מר' יוחנן לא דשמיע להו מרב מקמי דנחית לבבל:
10 Raba b. Rab Huna said to Rab Huna : But the Rabbis who come from the West declare : If [two] wish to have Zimmun they may ! Is it not to be supposed that they heard this from R. Johanan? No, they heard it from Rab before he went down to Babylon.
יא גופא אמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו אמר אביי והוא דקרו ליה ועני
11 It was stated above : "Rab Dimai b. Joseph said in the name of Rab : If three ate together and one of them went into the street, they call to him and include him for Zimmun." Abbai said : That is only if they called to him and he makes the responses.
יב אמר מר זוטרא ולא אמרן אלא בשלשה אבל בעשרה עד דנייתי
12 Mar Zotra said : This teaching only applies to three ; but with ten [they cannot include him] unless he comes back.
יג מתקיף לה רב אשי אדרבה איפכא מסתברא תשעה נראין כעשרה שנים אין נראין כשלשה
13 Rab Ashe objected ; On the contrary, the reverse is more probable, because nine look like ten, but two do not look like three !
יד והלכתא כמר זוטרא מ"ט כיון דבעי לאדכורי שם שמים בציר מעשרה לאו אורח ארעא
14 But the Halakah is in agreement with Mar Zotra. What is the reason ? Since it is necessary to mention the Divine Name, which is not customary with less than ten.
טו אמר אביי נקיטינן שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק תניא נמי הכי שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק במה דברים אמורים כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא:
15 Abbai said : We have it by tradition that if two ate together, it is a meritorious act on their part to separate. There is a teaching to the same effect : If two ate together, it is a meritorious act on their part to separate. Of what does it speak here ? When both of them are learned ; but if one is learned and the other illiterate, the former says Grace and the other fulfils his obligation [by listening].
טז אמר רבא הא מילתא אמריתא אנא ואיתמרה משמיה דרבי זירא כוותי שלשה שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד
16 Raba stated : The following have I said and it has been similarly reported in the name of R. Zera : If three ate together, one should interrupt his meal for the other two but two need not interrupt their meal for one.
יז ולא והא רב פפא אפסיק ליה לאבא מר בריה איהו וחד שאני רב פפא דלפנים משורת הדין הוא דעבד
17 They need not ? Lo, Rab Pappa, i.e. he and another, interrupted the meal for Abba Mar, his son ! Rab Pappa is different, because he acted within the bounds of strict justice.
יח יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדפתי כרכי ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו חד דהוה מופלג מחבריה לברוכי להו (יתבי וקא מיבעיא להו) הא דתנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן הני מילי היכא דאיכא אדם גדול אבל היכא דכי הדדי נינהו חלוק ברכות עדיף
18 Judah b. Maremar, Mar b. Rab Ashe and Rab Aha of Difti dined together, and there was not one amongst them who was more distinguished than his associates to say Grace for them. They sat on and said : The Mishnah teaches : Three who ate together are under the obligation of Zimmun. That must refer only to where there is an eminent man present, but where they are all equal, it is preferable to separate for the purpose of the Grace.
יט בריך איניש לנפשיה אתו לקמיה דמרימר אמר להו ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם וכי תימרו ניהדר ונזמן אין זימון למפרע
19  Thereupon each said Grace for himself; but when they came before Maremar, he said to them : The duty of Grace you have fulfilled, but not the duty of Zimmun ; and should you say, "Let us go back and have Grace with Zimmun," there cannot be a Zimmun retrospectively.
כ בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם רב זביד אמר ברוך ומבורך רב פפא אמר עונה אמן
20 If one comes in and finds them saying Grace, what response does he make ? Rab Zebid said, "Blessed be His name, yea, contiuually to be blessed for ever and ever." Rab Pappa said : He responds with "Amen."
כא ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך והא דאשכחינהו דקא אמרי ברוך אשכחינהו דקא אמרי נברך אומר ברוך ומבורך אשכחינהו דקא אמרי ברוך עונה אמן
21 There is no disagreement here ; the former refers to where he finds them saying, "Let us say Grace," the other to where he finds them saying "Blessed." If he finds them saying "Let us say Grace," he responds "Blessed be His name" etc., and if he finds them saying "Blessed," he responds "Amen."
כב תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה
22 One taught : He who responds "Amen" after his own benedictions is praiseworthy ; but another taught : He is to be reprimanded.
כג לא קשיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות
23 There is no contradiction; the former refers to "Who...rebuildest Jerusalem," the latter to the other benedictions.
כד אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא רב אשי עני ליה בלחישא כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב
24 Abbai responded ["Amen" to his benediction "Who...rebuildest Jerusalem"] with a loud voice for the day-labourers to hear and stand up, because "Who art kind and dealest kindly" is not ordained by the Torah. Rab Ashe used to make that response softly, so that the day-labourers should not hold "Who art kind and dealest kindly" in contempt.
Previous ChapterNext Chapter