Berakhot 98

Chapter 98

א והדר לרישא אמר ליה מאי טעמא עביד מר הכי אמר ליה דאמר רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש
1 and returned to the commencement. He asked him, "Why did the master do so"?" He replied, "Because Rab Shela has said in the name of Rab: If one erred, he should return to the commencement."
ב והא אמר רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך שנתן אמר ליה לאו איתמר עלה אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש
2 "But Rab Huna has declared in the name of Rab : If one erred, he should say 'Blessed be He Who has given' [etc.] " ! He said to him, "Was it not reported in this connection : Rab Menashya b. Tahlifa said in the name of Rab: This teaching only applies if he has not commenced the benediction 'Who art kind and dealest kindly' ; but if he has commenced it, he must return to the beginning?"
ג אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה מחזירין אותו בברכת המזון אין מחזירין אותו
3 Rab Iddi b. Abin said in the name of Rab 'Amram, in the name of Rab Nahman, in the name of Samuel: If one erred and omitted the reference to the New Moon in the Tefillah we make him repeat it: in the Grace after meals we do not make him repeat it.
ד אמר ליה רב אבין לרב עמרם מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת המזון אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב נחמן ואמר לי מיניה דמר שמואל לא שמיע לי אלא נחזי אנן תפלה דחובה היא מחזירין אותו ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו
4 Rab Abin asked Rab 'Amram, "Why is the Tefillah different from the Grace after meals in this respect?" He replied, "To me also that was a difficulty and I put the question to Rab Nahman, who told me, 'I have not heard the reason from the master, Samuel' ; but let us see : With regard to the Tefillah which is an obligation, we make him repeat it ; but with regard to the Grace after meals, where one can eat or not eat just as he pleases, we do not make him repeat it."
ה אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר אמר ליה אין דאמר רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש והא אמר רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך שנתן לאו איתמר עלה לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש:
5  "But now, on the Sabbaths and Festivals, when there is no question of his not eating, then also, if he erred, he should repeat it !" He replied, "Quite so ; for Rab Shela said in the name of Rab : If he erred, he must recommence at the beginning." "But Rab Huna declared in the name of Rab : If one erred, he says 'Blessed be He Who has given'!" "Has it not been reported in that connection : 'This teaching only applies if he has not commenced the benediction "Who art kind and dealest kindly" ; but if he has started it, he recommences at the beginning'?"
ו עד כמה מזמנין וכו':
6 How much [must one have eaten at the meal] to he included for Zimmun ?
ז למימרא דרבי מאיר חשיב ליה כזית ורבי יהודה כביצה והא איפכא שמעינן להו דתנן וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שהיה בידו בשר קדש אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה
7 That is to say, R. Meir considers it to be the size of an olive and R. Judah the size of an egg. But we have been told the reverse ; for there is a Mishnaic teaching : And so, he who went from Jerusalem and recalled that he had with him holy flesh , if he has passed Sofim, he burns it where he is ; but if not, he turns back and burns it before the Temple with some of the wood piled on the altar.
ח עד כמה הם חוזרים רבי מאיר אומר זה וזה בכביצה ורבי יהודה אומר זה וזה בכזית
8 How much [of the holy flesh must one have to make such a return necessary]? R. Meir says : In either case the size of an egg ; but R. Judah says : In either case the size of an olive!
ט אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה אביי אמר לעולם לא תיפוך הכא בקראי פליגי ר' מאיר סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה בכזית ורבי יהודה סבר ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה
9 R. Johanan said: The statement must be reversed. Abbai said : There is certainly no necessity to reverse it ; for here they differ in the interpretation of Scripture : R. Meir holds, "And thou shalt eat" (Deut. viii. 10) — i.e. eating; "and thou shalt be satisfied" — i.e. drinking ; and "eating" means the minimum quantity of the size of an olive. R. Judah, on the other hand, holds, "And thou shalt eat and be satisfied" — i.e. eating wherein is some satisfaction; and what is that? That is the minimum quantity of the size of an egg.
י התם בסברא פליגי ר' מאיר סבר חזרתו כטומאתו מה טומאתו בכביצה אף חזרתו בכביצה ור' יהודה סבר חזרתו כאיסורו מה איסורו בכזית אף חזרתו בכזית:
10 But in the other case, they differ in reasoning; R. Meir holds that his return must be equal to his defilement — as his defilement is only possible by means of something of the minimum size of an egg, so must his return be necessitated by holy flesh of the minimum size of an egg. R. Judah, however, holds that his return must be equal to his prohibition — as his prohibition is with something of the minimum size of an olive, so must his return be necessitated by holy flesh of the minimum size of an olive.
יא <big><strong>מתני׳</strong></big> כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברכו
11 MISHNAH How do we [say Grace] with Zimmun ? With three persons [at table], one says "We will bless [Him of Whose bounty we have partaken]" ; with three and himself, he says "Bless ye [Him of Whose bounty]" etc. With ten, one says
יב בעשרה אומר נברך אלהינו בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשרה רבוא
12 "We will bless our God [of Whose bounty]" etc.; with ten and himself , he says "Bless ye..." and that is the same whether there be ten or ten myriads.
יג במאה הוא אומר נברך ה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו ובאלף הוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו ברבוא והוא אומר ברכו
13 With a hundred, one says "We will bless the Lord our God..."; with a hundred and himself, he says "Bless ye [the Lord our God]" etc. With a thousand, one says "We will bless the Lord our God, the God of Israel..." ; with a thousand and himself, he says "Bless ye...." With ten thousand, one says "We will bless the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, Who is enthroned above the Cherubim, for the food of which we have partaken" ; with ten thousand and himself, he says "Bless ye...." As he blesses, exactly so do they respond after him:
יד כענין שהוא מברך כך עונים אחריו ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו
14  "Blessed be the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, Who is enthroned above the Cherubim, for the food of which we have partaken." R. Jose of Galilee says:
טו ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכים שנאמר (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל אמר ר' עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומר ברכו את ה' רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך:
15  According to the numerical size of the assembly do they determine the form of the benediction; as it is said, "Bless ye God in full assemblies, even the Lord, ye that are from the fountain of Israel" (Ps. Ixviii. 27). R. 'Akiba said: What do we find in the Synagogue? Whether many or few, one says "Bless ye the Lord." R. Ishmael says : "Bless ye the Lord Who is to be blessed."
טז <big><strong>גמ׳</strong></big> אמר שמואל לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל
16 GEMARA Samuel said : A man should never exclude himself from the general body.
יז תנן בשלשה והוא אומר ברכו
17 But there is our Mishnaic teaching : With three and himself, he says "Bless ye"!
יח אימא
18 He means to say
Previous ChapterNext Chapter