Gittin 9

Chapter 9

א אילימא חרש חרש בר איתויי גיטא הוא והתנן הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן

1 Shall we say it refers to a deaf-mute? But can a deaf-mute be the bearer of a Get, seeing that we learn, 'All persons are qualified to be bearers of a Get except a deaf-mute, a lunatic, and a minor'? And this difficulty was solved by R. Joseph, who said that we are dealing here with a case in which he gave the woman the Get while he was still in possession of his faculties, but before he could say the formula was struck deaf and dumb. Now this conforms with the view of Raba, [does it not,] but conflicts with that of Rabbah?1

ב ואמר רב יוסף הכא במאי עסקינן כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש לרבא ניחא לרבה קשיא

2 — [This Mishnah was formulated] after the rule [of 'special intention'] had become generally known. If that is the case, even if the bearer is able to repeat the formula, [what need is there for him to do so]? — This was a precaution in case there is a return of the abuse. If that is the case, even if the bearer is not able to repeat the formula [it should still be required]? — For a man to be suddenly struck dumb is an exceptional occurrence, and the Rabbis did not take precautions against such exceptional cases. [Is that so?] For a woman to be the bearer of her own Get is very exceptional, and yet we learn:2

ג הכא במאי עסקינן לאחר שלמדו אי הכי יכול נמי גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו

3 The wife can act as bearer of her own Get [to a specified Beth din], and she is equally required to declare, 'In my presence it was written and in my presence it was signed'? — The reason for this is to avoid making any distinction between bearer and bearer. If that is so, the same rule [should apply to the] husband; why then has it been taught: If the husband brings the Get personally, he is not required to declare, 'In my presence it was written and in my presence it was signed'? — The reason why the Rabbis insisted on this declaration in the first instance was to provide against the danger of the husband coming to challenge and invalidate the Get. In this case, seeing that he brings it himself, is it conceivable that he should raise objections against it?

ד אי הכי אינו יכול נמי פקח ונתחרש מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן

4 Come and hear: Samuel put the following question to R. Huna: If a Get is brought from foreign parts by two bearers, are they required to declare, 'In our presence it was written and in our presence it was signed', or are they not? And [R. Huna] answered that they are not required, because should they declare, 'In our presence he divorced her,' would their word not be accepted? This conforms, [does it not,] with the view of Raba and conflicts with that of Rabbah? — This Mishnah was formulated after the rule [of 'special intention'] had become generally known. If that is so, even if there is only one bearer, [the declaration should not be required]? — This was a precaution in case there is a recurrence of the abuse. If that is so, the same precaution should be taken when there are two bearers? — For a Get to be brought by two persons is exceptional, and the Rabbis did not take precautions against exceptional cases. [Is this so?] For a woman to be the bearer of her own Get is very exceptional, and yet we learn: The wife can act as bearer of her own Get, but she is equally required to declare, 'In my presence, etc.'? — The reason for this is to avoid making any distinction between bearer and bearer. If that is so, the same rule should apply to the husband; why then is it taught, If the husband brings the Get personally, he is not required to declare, 'In my presence, etc.'? — The reason why the Rabbis insisted on this declaration in the first instance was to provide against the danger of the husband coming to challenge and invalidate the Get. In this case, seeing that he brings it himself, is it conceivable that he should raise objections against it?

ה והא אשה דלא שכיחא ותנן האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שצריכה לומר בפ"נ ובפ"נ שלא תחלוק בשליחות

5 Come and hear: If the bearer of a Get from foreign parts gave it to the wife but did not declare, 'In my presence etc.', if the genuineness of the signatures [attached to the Get] can be established, it is valid, and if not it is invalid. From this we deduce that the purpose of requiring this declaration is to make the process of divorce easier and not more difficult.3

ו אי הכי בעל נמי אלמה תניא הוא עצמו שהביא גיטו אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם

6 This conforms, [does it not,] with the opinion of Raba and conflicts with that of Rabbah? — This Mishnah was formulated after the rule [of 'special intention'] became generally known. But you yourself have maintained that it is necessary to take precautions in case there is a recurrence of the abuse? — We are dealing here with the case where the woman has remarried.4

ז טעמא מאי אמור רבנן צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה השתא מינקט נקיט ליה בידיה וערעורי קא מערער עליה

7 If so, how can you say, 'From this we deduce that this requirement is intended to make the process of divorce easier and not more difficult'? The reason why we allow the validity of the Get to be established through its signatures is because she has remarried? — We must read the passage thus: '[The Get is valid if the signatures can be confirmed.] And should you think that if she has remarried we should be more strict and force [her husband] to put her away, we must bear in mind that the purpose of requiring this declaration is to make the process of divorce easier and not more difficult. The whole reason

ח תא שמע דבעא מיניה שמואל מרב הונא שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או אין צריכין אמר ליה אין צריכין ומה אילו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני

ט לרבא ניחא לרבה קשיא הכא במאי עסקינן לאחר שלמדו

י אי הכי חד נמי גזרה שמא יחזור דבר לקלקולו

יא אי הכי בי תרי נמי בי תרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן

יב והא אשה דלא שכיחא ותנן האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שהיא עצמה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם שלא תחלוק בשליחות

יג אי הכי בעל נמי אלמה תניא הוא עצמו שהביא גיטו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם טעמא מאי אמור רבנן צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה השתא מינקט נקיט ליה בידיה וערעורי קא מערער עליה

יד ת"ש המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ אם נתקיים בחותמיו כשר ואם לאו פסול הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ להחמיר עליה אלא להקל עליה

טו לרבא ניחא לרבה קשיא הכא במאי עסקינן לאחר שלמדו

טז והאמרת גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו כשניסת אי הכי הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ ובפני נחתם להחמיר עליה אלא להקל עליה משום דניסת הוא

יז הכי קאמר וכי תימא להחמיר עלה ולפקה הוי לא הוצרכו לומר בפני נכתב ובפני נחתם להחמיר עליה אלא להקל עליה

Previous Chapter Next Chapter