Sanhedrin 214

בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב (שמואל ב ה, ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים לא קחשיב ש"מ נצטרע

Seven years reigned he in Hebron, and thirty and three years reigned he in Jerusalem;<span class="x" onmousemove="('comment',' I Kings II, 11. ');">¹</span>

אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון מחול לך (תהלים פו, יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני א"ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך

whilst [elsewhere] it is written, In Hebron reigned he over Judah seven years, and six months.<span class="x" onmousemove="('comment',' II Sam, V, 5. ');">²</span>

בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה אמר (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ונאמר (תהלים כד, ט) שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה

Thus, these six months are not counted [in the first passage quoted], proving that he was smitten with leprosy.<span class="x" onmousemove="('comment',' A leper being accounted as dead. ');">³</span>

כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון

He prayed to Him, 'Sovereign of the Universe! Forgive me that sin!' 'It is forgiven thee.' '[Then] shew me a token for good,' that they which hate me may see it, and be ashamed; because thou, Lord, hast helped me, and comforted me.'<span class="x" onmousemove="('comment',' Ps. LXXXVI, 17. ');">⁴</span>

גחזי דכתיב וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גחזי בתשובה ולא חזר אמר לו חזור בך אמר לו כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה

He replied, 'In thy lifetime I will not make it known [that I have forgiven thee] but in the lifetime of thy son Solomon.' [Thus:] When Solomon built the Temple, he wished to take the ark into the Holy of Holies, but the gates [thereof] cleaved to each other [and would not open]. He uttered twenty-four psalms,<span class="x" onmousemove="('comment',' In II Chron. VI, words for prayer, supplication and hymn, occur twenty-four times (Rashi and Maharsha). ');">⁵</span>

מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך

but was not answered. He then further supplicated, Lift up your head, O ye gates; and be ye lifted up, ye everlasting doors; and the King of glory shall come in. Who is this King of glory? The Lord strong and mighty, the Lord mighty in battle. And it is further said, Lift up your heads, O ye gates, even lift them up, ye everlasting doors.<span class="x" onmousemove="('comment',' Ibid. XXIV, 7ff. ');">⁶</span>

וא"ד רבנן דחה מקמיה שנאמר (מלכים ב ו, א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר]

Still he was not answered. But on praying, O Lord God, turn not away the face of thine anointed: remember the mercies of David thy servant,<span class="x" onmousemove="('comment',' II Chron. VI, 42. ');">⁷</span>

תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים [ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחפו ליש"ו בשתי ידים]

he was immediately answered. In that hour the faces of David's enemies turned [black] as the bottom of a pot [in their discomfiture], and all Israel knew that the Holy One, blessed be He, had forgiven him that sin.

גחזי דכתיב (מלכים ב ה, כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקל

<a name="Jesus"></a>

אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א"ל זיל טבול בירדן א"ל אחוכי קא מחייכת בי אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקיט לא צבי לקבולי מיניה גחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד

GEHAZI,<span class="x" onmousemove="('comment',' The Talmud now proceeds to show that he has no portion in the coming world, ');">⁸</span>

כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה א"ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג: (מלכים ב ז, ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר ר' יוחנן גחזי ושלשה בניו

as it is written, And Elisha came to Damascus:<span class="x" onmousemove="('comment',' II Kings VIII, 7. The text of the Talmud reads, 'And Elisha went to Damascus,' Actually there is no such verse, and so the one quoted must be substituted. And the Talmud asks 'whither did he go?' since the text 'And Elisha came to Damascus' implies that his objective was not Damascus, but, happening to come there (on his way to a certain destination, unspecified), he was consulted about Ben-hadad's illness as related in the chapter. Therefore the Talmud asks, what then was the original purpose of his journey? (Maharsha). ');">⁹</span>

[הוספה מחסרונות הש"ס: רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן פרחיה ויש"ו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדרי' של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה

whither did he go? — R. Johanan said: He went to bring Gehazi back to repentance, but he would not repent. 'Repent thee,' he urged. He replied, 'I have thus learnt from thee: He who sins and causes the multitude to sin is not afforded the means of repentance.' What had he done? — Some say: He hung a loadstone above Jeroboam's sin [i.e., the Golden Calf], and thus suspended it between heaven and earth [by its magnetism]. Others maintain: He engraved the Divine Name in its [sc. the calf's] mouth, whereupon it [continually] proclaimed, 'I [am the Lord thy God],' and 'Thou shalt have no [other] gods before me.'<span class="x" onmousemove="('comment',' Magical powers were ascribed to the Divine Name; v. p. 446, n. 9. ');">¹⁰</span>

קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא עבדו ליה יקרא טובא אמר כמה יפה אכסניא זו אמר ליה רבי עיניה טרוטות אמר ליה רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה

Others say: He drove the Rabbis away from him [sc. Elisha], as it is written. And the sons of the prophets said unto Elisha, Behold now, the place where we dwell with thee is too strait for us;<span class="x" onmousemove="('comment',' II Kings VI, 1. ');">¹¹</span>

אתא לקמיה כמה זמנין אמר ליה קבלן לא הוי קא משגח ביה יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר לקבולי אחוי ליה בידיה הוא סבר מידחא דחי ליה אזל זקף לבינתא והשתחוה לה אמר ליה הדר בך אמר ליה כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמר מר יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל:]

proving that till then it was not too narrow.<span class="x" onmousemove="('comment',' Because they were not given access to him at all. This was said after Gehazi left Elisha; v. 27. ');">¹²</span>

תניא א"ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת

Our Rabbis taught: Let the left hand repulse but the right hand always invite back: not as Elisha, who thrust Gehazi away with both hands,<span class="x" onmousemove="('comment',' In the uncensored editions there follows here, 'and not like R. Joshua b. Perahjah, who repulsed Jesus (the Nazarene) with both hands. Gehazi, as it etc.' ');">¹³</span>

ת"ר ג' חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו [שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו וגו']

as it is written, And Naaman said, Be content, take two talents. And he urged him, and bound [two talents of silver in two bags…] And Elisha said unto him, Whence comest thou, Gehazi? And he said, Thy servant went no whither. And he said unto him, Went not my heart with thee, when the man turned again from his chariot to meet thee? Is it a time to receive money, and to receive garments, and oliveyards, and vineyards, and sheep and oxen, and menservants and maidservants?<span class="x" onmousemove="('comment',' II Kings V, 23-26. ');">¹⁴</span>

עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר (בראשית מח, א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

But had he taken so much? He had only taken silver and garments! — R. Isaac said: Just then Elisha was sitting and lecturing on the eight [unclean] reptiles.<span class="x" onmousemove="('comment',' [Name of the Chapter in Mishnah Shabbath XIV, 1. Cf. Lev. XI, 29.] ');">¹⁵</span>

<big><strong>מתני׳</strong></big> דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין שנא' (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יא, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ (וכתיב ומשם הפיצם) ויפץ ה' אותם בעוה"ז ומשם הפיצם ה' לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנא' (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין

Now Naaman, the chief captain of the king of Syria, was a leper. A maiden, who had been captured from the land of Israel, said to him, 'If thou wilt go to Elisha, he will heal thee.' When he came there he said to him, 'Go and dip thyself in the Jordan.' 'Thou dost but ridicule me!' he exclaimed. But his companions urged him, 'What does it matter to thee? Go and test it.' So he went, dipped himself in the Jordan and was healed. He returned and offered him all he had, but he [Elisha] refused to accept it. Thereupon Gehazi left Elisha's presence, went and took whatever he did, and put it away. When he returned, Elisha saw a leprous &nbsp; &nbsp; eruption on his head. 'Thou wicked man,' he cried, 'the time has come for thee to receive thy reward [for studying the laws] of the eight reptiles!'<span class="x" onmousemove="('comment',' That is the meaning of 'Is it a time to receive money, and… garments, and oliveyards etc.' — Eight objects are enumerated, corresponding to the eight reptiles, the former being referred to by Elisha as a fit reward for studying the latter. ');">¹⁶</span>

ר' נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו

[So] 'The leprosy therefore of Naaman shall cleave unto thee, and unto thy seed for ever.' And <font>he went out from his presence a leper as white as snow</font>.<span class="x" onmousemove="('comment',' II Kings V, 27. The uncensored edition continues: What of R. Joshua b. Perahjah? — When King Jannai slew our Rabbis, R. Joshua b. Perahjah (and Jesus) fled to Alexandria of Egypt. On the resumption of peace, Simeon b. Shetach sent to him: 'From me, (Jerusalem) the holy city, to thee, Alexandria of Egypt (my sister). My husband dwelleth within thee and I am desolate.' He arose, went, and found himself in a certain inn, where great honour was shewn him. 'How beautiful is this Acsania!' (The word denotes both inn and innkeeper. R. Joshua used it in the first sense; the answer assumes the second to be meant.) Thereupon (Jesus) observed, 'Rabbi, her eyes are narrow.' 'Wretch,' he rebuked him, 'dost thou thus engage thyself.' He sounded four hundred trumpets and excommunicated him. He (Jesus) came before him many times pleading, 'Receive me!' But he would pay no heed to him. One day he (R. Joshua) was reciting the Shema', when Jesus came before him. He intended to receive him and made a sign to him. He (Jesus) thinking that it was to repel him, went, put up a brick, and worshipped it. 'Repent,' said he (R. Joshua) to him. He replied, 'I have thus learned from thee: He who sins and causes others to sin is not afforded the means of repentance.' And a Master has said, 'Jesus the Nazarene practised magic and led Israel astray.' For a full discussion of this passage and attempted explanation of this anachronism making Jesus a contemporary of King Jannai (104-78 B.C.E.). v. Herford, op. cit. 51ff. [The tradition of an early Jesus was also known to Epiphanius. Whether he derived this tradition from the Talmud or from an independent source is a moot point hotly contested by Klausner and Guttmann; v. MGWJ. 1931, 250ff. and 1933, 38. In any case there does not appear to be sufficient data available to account for this tradition.] ');">¹⁷</span> And there were four leprous men at the entering in of the gate.<span class="x" onmousemove="('comment',' Ibid. VII, 3. ');">¹⁸</span> R. Johanan said: They were Gehazi and his three sons. It was taught, R. Simeon b. Eleazar said: Human nature,<span class="x" onmousemove="('comment',' [Heb. yezer, [H], v. Lazarus, Ethics, II, 106ff.] ');">¹⁹</span> a child and a woman — the left hand should repulse them, but the right hand bring them back.<span class="x" onmousemove="('comment',' One must not attempt to subdue his desires altogether, which is unnatural, but to regulate them. In chiding a child and a woman, one must not be too severe, lest they be so disheartened as to be driven away far from repentance altogether. ');">²⁰</span> Our Rabbis taught: Elisha was ill on three occasions: once when he incited the bears against the children, once when he repulsed Gehazi with both hands, and the third [was the illness] of which he died; as it is written, Now Elisha was fallen sick of his sickness where of he died.<span class="x" onmousemove="('comment',' II Kings XIII, 14. 'Was fallen sick' denotes one illness; 'of his sickness' another, and 'whereof he died' a third (Rashi). ');">²¹</span> Until Abraham there was no old age:<span class="x" onmousemove="('comment',' I.e., old age did not mark a person. ');">²²</span> whoever saw Abraham said, 'This is Isaac;' and whoever saw Isaac said, 'This is Abraham.' Therefore Abraham prayed that there should be old age, as it is written, And Abraham was old, and well stricken in age.<span class="x" onmousemove="('comment',' Gen. XXIV, 1. He is the first of whom this is said. ');">²³</span> Until Jacob there was no illness,<span class="x" onmousemove="('comment',' One lived his allotted years in full health and then died suddenly. ');">²⁴</span> so he prayed and illness came into existence, as it is written, And one told Joseph, Behold, thy father is sick.<span class="x" onmousemove="('comment',' Ibid. XLVIII, 1. V. preceding note. ');">²⁵</span> Until Elisha no sick man ever recovered, but Elisha came and prayed, and he recovered, as it is written, Now Elisha was fallen sick of sickness whereof he died.<span class="x" onmousemove="('comment',' This shews that he had been sick on previous occasions too' but recovered. ');">²⁶</span> <b><i>MISHNAH</i></b>. THE GENERATION OF THE FLOOD HAS NO PORTION IN THE FUTURE WORLD, NOR WILL THEY STAND AT THE [LAST] JUDGMENT, AS IT IS WRITTEN, [AND THE LORD SAID,] MY SPIRIT WILL NOT ALWAYS ENTER INTO JUDGMENT WITH MAN:<span class="x" onmousemove="('comment',' Gen. VI, 3. ');">²⁷</span> THERE WILL BE NEITHER JUDGMENT NOR [MY] SPIRIT FOR THEM.<span class="x" onmousemove="('comment',' I.e., they will neither be judged, nor be granted of my spirit to enable them to share in the world to come. ');">²⁸</span> THE GENERATION OF THE DISPERSION HAVE NO PORTION IN THE FUTURE WORLD, AS IT IS WRITTEN, SO THE LORD SCATTERED THEM ABROAD FROM THENCE UPON THE FACE OF ALL THE EARTH:<span class="x" onmousemove="('comment',' Ibid. XI, 8. ');">²⁹</span> 'SO THE LORD SCATTERED THEM ABROAD', REFERS TO THIS WORLD, 'AND FROM THENCE DID THE LORD SCATTER THEM ABROAD',<span class="x" onmousemove="('comment',' Ibid. 9. ');">³⁰</span> TO THE WORLD TO COME. THE MEN OF SODOM HAVE NO PORTION IN THE FUTURE WORLD, AS IT IS WRITTEN, BUT THE MEN OF SODOM WERE WICKED AND SINNERS BEFORE THE LORD EXCEEDINGLY:<span class="x" onmousemove="('comment',' Ibid. XIII, 13. ');">³¹</span> 'WICKED IN THIS WORLD, AND 'SINNERS' IN THE WORLD TO COME;<span class="x" onmousemove="('comment',' I.e., their claim to a portion therein will not be admitted. ');">³²</span> YET WILL THEY STAND AT JUDGMENT. R. NEHEMIAH SAID: NEITHER [THE GENERATION OF THE FLOOD NOR THE MEN OF SODOM] WILL STAND AT JUDGMENT, AS IT IS WRITTEN, THEREFORE