Sukkah 69

<big><strong>גמ׳</strong></big> ת"ר (ויקרא כג, מ) פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג

The rabbis taught: "The fruit of a goodly tree" (Leviticus 23:40) a tree the taste of whose ‘fruit’ and ‘wood’ is the same. Say then that it is the etrog.

ואימא פלפלין כדתניא היה רבי מאיר אומר ממשמע שנאמר (ויקרא יט, כג) ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל מה ת"ל עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה ואין א"י חסרה כלום שנאמר (דברים ח, ט) לא תחסר כל בה

Say that it is pepper, as it has been taught: R. Meir used to say, From that which it says, "And you have planted all manner of trees," (Leviticus 19:23) do I not know that the reference is to a tree for food? What then does Scripture teach by "for food"? A tree whose fruit and wood taste the same. Say then that it is pepper. This is to teach you that the pepper tree is subject to the law of orlah and that the Land of Israel lacks nothing, as it is said, "You shall not lack anything in it"?

התם משום דלא אפשר היכי נעביד ננקוט חדא לא מינכרא לקיחתה ננקוט תרי או תלתא (אחד) אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות הלכך לא אפשר

There [one cannot use peppers] since it is impossible. For what should he do? If he takes one [peppercorn], it is unrecognizable; if he takes two or three, the Torah said, one "fruit" and not two or three fruits. Therefore it is impossible.

רבי אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין ה"נ יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין אלא הכי קאמר עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים

Rabbi said: Read not hadar but ha-dir; just as the stable contains large and small [animals], perfect and blemished ones, so also [the fruit spoken of must have] large and small, perfect and blemished. But don't other fruits have large and small, perfect and blemished? Rather this is what you should say: Before the small ones come, the large are still existent [on the tree].

ר' אבהו אמר אל תקרי הדר אלא (הדר) דבר שדר באילנו משנה לשנה בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא (אידור) שכן בלשון יווני קורין למים (אידור) ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג:

R. Abbahu said: Read not hadar, but ha-dar, a fruit which lives upon its tree from year to year. Ben Azzai said: Read not hadar, but hudor for in Greek water is called hudor. Now what fruit is it that grows by every water? Say it is the etrog.

של אשרה ושל עיר הנדחת פסול: מ"ט כיון דלשרפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה:

If from an asherah or from a condemned city, it is invalid. What is the reason? Since it is condemned to be burned, [it is considered as though] its minimum size is destroyed. If from orlah, it is invalid.

(ושל) ערלה פסול: מ"ט פליגי בה ר' חייא בר אבין ור' אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון

What is the reason? R. Hiyya b. Avin and R. Assi disagree on this point. One explains because there is no permission to eat it, and the other explains because it has no monetary value.

קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה תנן של תרומה טמאה (פסולה) בשלמא למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה שפיר אלא למ"ד לפי שאין בה דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו

Now you should think that the one who insists on permission to eat it [in order for it to be valid] does not insist upon [its having] monetary value, and that the one who insists upon monetary value does not insist upon permission to eat it It was taught: [An etrog] of unclean terumah, is invalid. This goes well according to him who explains, because there is no permission to eat it, but according to him who explains [that it can't be used] because it has no monetary value, why not? Behold he can kindle it under his cooking!

אלא בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן מאי בינייהו

Rather [with regard to] permission to eat it, all agree that it is necessary. They disagree only on the question whether monetary value [is also necessary]: One Master holds that permission to eat it is necessary but monetary value is not necessary, while the other Master holds that monetary value is also necessary. What is the practical difference between them?

איכא בינייהו מעשר שני שבירושלים אליבא דר' מאיר למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה למ"ד לפי שאין בה דין ממון מעשר שני ממון גבוה הוא

The difference is ... the case of second tithe in Jerusalem according to R. Meir According to the one who explains, because there is no permission to eat it, [second tithe is valid, since] there is permission to eat it.

תסתיים דר' אסי דאמר לפי שאין בה דין ממון דא"ר אסי אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט תסתיים

It may be concluded that it is R. Assi who said that the reason is that it has no monetary value, since R. Assi said: An etrog of second tithe according to R. Meir, a person cannot fulfill his obligation on the Festival, and according to the Sages he may fulfill his obligation with it on the Festival. This is proved

גופא אמר ר' אסי אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט מצה של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמים אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עיסה של מעשר שני לדברי ר' מאיר פטורה מן החלה לדברי חכמים חייבת בחלה

The main text: R. Assi said: An etrog of second tithe, according to R. Meir, a person cannot fulfill his obligation on the Festival with it, and according to the Sages he may fulfill his obligation with it on the Festival. Matzah of second tithe, according to R. Meir, a person cannot fulfill his obligation on Pesah with it, and according to the Sages one may fulfill his obligation with it on Pesah. Dough of second tithe, according to R. Meir, is exempt from hallah and according to the Sages it is liable to hallah.

מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב (במדבר טו, כ) ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם אמר רבה בר שמואל ואיתימא רב יימר בר שלמיא אתיא לחם לחם כתיב הכא (דברים טז, ג) לחם עוני וכתיב התם

R. Papa raised a difficulty: his is well with regard to dough, since it is written, "The first of your dough" (Numbers 15:20). And with regard to the etrog also it is written, "To you" it must be yours. But with regard to matzah, does Scripture say, "your matzah"? Rabbah bar Shmuel, or as some say, R. Yemar bar Shelemia said: It can be deduced from the word "bread" which is common to both passages. It is written here, "The bread of affliction" (Deuteronomy 16:3) and there it is written,