Sukkah 82

Chapter 82

א (ויקרא כג, יד) עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל
1 "Until this very day" (Leviticus 23:14) [which means] until the very day itself, and he is of the opinion that the expression ‘until’ is meant to include.
ב ומי סבר ליה כוותיה והא מפליג פליג עליה (דתניא) משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור אמר לו רבי יהודה והלא מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום
2 But does he hold like him? Does he not in fact disagree with him, as we have learnt When the Temple was destroyed, R. Yohanan b. Zakkai enacted that on the whole of the Day of the Waving it should be forbidden [to eat of the new grain]. R. Judah said to him, But is it not forbidden from the Torah, since it is written, ‘Until the very day’ [which means] until the very day itself?
ג רבי יהודה הוא דקא טעי הוא סבר מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר והא התקין קאמר מאי התקין דרש והתקין:
3 It is R. Judah who was mistaken. He thought that He thought that [R. Yohanan b. Zakkai] meant that it was forbidden as a rabbinical prohibition, but it is not so. He meant it as a Torah prohibition. But does it not say, "He instituted"? What is meant by "He instituted" is that he expounded (the Torah) and instituted the law accordingly.
ד <big><strong>מתני׳</strong></big> י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת למחרת משכימין ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות:
4 1) If the first day of the festival falls on Shabbat, all the people bring their lulavim to the synagogue [on Friday]. 2) The next day they arise early [and come to the synagogue] and each one recognizes his own [lulav] and takes it, since the sages said “one cannot fulfill his obligation on the first day of the festival with his friend’s lulav.” 3) But on the other days of the festival one may fulfill his obligation with the lulav of his fellow. 4) Rabbi Yose says: if the first day of the festival fell on Shabbat, and he forgot and carried out his lulav into the public domain, he is not liable, since he brought it out while under the influence [of a religious act].
ה <big><strong>גמ׳</strong></big> מנה"מ דת"ר (ויקרא כג, מ) ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול מכאן אמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו בי"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו אלא אם כן נתנו לו במתנה
5 From where do we know this? From what our Rabbis have taught, "And you shall take" [implying] that there should be a "taking" in the hand of each individual. For yourself" implies that it should be yours, excluding a borrowed or a stolen [lulav]. From this verse the Sages deduced that one cannot fulfill his obligation on the first day of the Festival with the lulav of his fellow, unless the latter gave it to him as a gift.
ו ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו לרבי יהושע במתנה נטלו רבי יהושע ויצא בו ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו ונתנו במתנה לרבי עקיבא נטלו ר"ע ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל
6 And it once happened that R. Gamaliel, R. Joshua, R. Elazar b. Azariah and R. Akiva were travelling on a ship and only R. Gamaliel had a lulav which he had bought for one thousand zuz. R. Gamaliel took it and fulfilled his obligation with it; then he gave it as a gift to R. Joshua who and gave it as a gift to R. Elazar b. Azariah who took it, fulfilled his obligation with it, and gave it as a gift to R. Akiva who took it, fulfilled his obligation with it and then returned it to R. Gamaliel.
ז למה לי למימר החזירו מלתא אגב אורחיה קא משמע לן מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה
7 Why does it need mention that he returned it? It teaches us something incidentally-- -a gift made on condition that it be returned constitutes a valid gift;
ח כי הא דאמר רבא הא לך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא
8 like that which Rava said: [If one say to his fellow], "Here is an etrog [as a gift] on condition that you return it to me," and the latter took it and fulfilled his obligation with it, if he returned it, he has fulfilled his obligation, , but if he did not return it, he has not fulfilled his obligation.
ט למה לי למימר שלקחו באלף זוז להודיעך כמה מצות חביבות עליהן
9 Why did he need to mention that [R. Gamaliel] had bought it for one thousand zuz? In order to let you know how precious to them was the opportunity of fulfilling a mitzvah.
י א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא צלויי קא מצלי ביה מיתיבי לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בחיקו ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי
10 Mar bar Amemar said to R. Ashi: My father used to recite his prayers [while holding the lulav]. They objected: One should not hold his tefillin in his hand or a Torah scroll in his bosom and pray, nor should he urinate [while wearing them], or doze or sleep.
יא ואמר שמואל סכין וקערה ככר ומעות הרי אלו כיוצא בהן התם לאו מצוה נינהו וטריד בהו הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו
11 And Shmuel said about this: The same applies to a knife, a dish, a loaf of bread and money? In the latter cases he is not performing a mitzvah and, therefore, would worry over them but in the former one he is fulfilling a mitzvah and therefore he would not worry over it.
יב תניא רבי אלעזר בר צדוק אומר כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לבית הכנסת לולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו נכנס לבית המדרש משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו
12 It has been taught: R. Elazar b. Zadok stated: This was the custom of the men of Jerusalem. When a man left his house he carried his lulav in his hand; when he went to the synagogue his lulav was in his hand, when he read the Shema and prayed his lulav was still in his hand, but when he read Torah or recited the priestly benediction he would lay it on the ground. If he went to visit the sick or to comfort mourners, he would go with his lulav in his hand, but when he entered the Bet Midrash, he would send his lulav by the hand of his son, his slave or his messenger.
יג מאי קמ"ל להודיעך כמה היו זריזין במצות:
13 What does this teach us? It informs you how zealous they were in the performance of mitzvot.
יד רבי יוסי אומר י"ט: אמר אביי
14 R. Yose says: If the first day of the festival [fell on Shabbat, and he forgot and carried out his lulav into the public domain, he is not liable, since he brought it out while under the influence of a religious act]. Abaye said:
Previous ChapterNext Chapter