Taanit 20

Chapter 20

א ובימים טובים הכתובין במגילת תענית

1 and on such festive days as are enumerated in the Scroll of Fasts.<span class="x" onmousemove="('comment',' Megillath Ta'anith. A chronicle enumerating thirty-five eventful days in the history of the Jewish people on which fasting is forbidden. The Scroll was written between 66-70 C.E. V. Zeitlin, Megillat Taanit.');">1 The Rabbis have taught: Let not a man say, 'I am but a disciple and I am therefore not worthy to consider myself a yahid', since all Disciples of the Wise are accounted yehidim.

ב תנו רבנן אל יאמר אדם תלמיד אני איני ראוי להיות יחיד אלא כל תלמידי חכמים יחידים אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בלמודו ואומר ואפילו במסכת דכלה

2 Who is a yahid? And who is a disciple?

ג תנו רבנן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דברי ר' מאיר רבי יוסי אומר עושה וזכור לטוב לפי שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו

3 A yahid is one worthy to be appointed Leader of the Community; a disciple is one who is asked any question of halachah connected with his studies and can answer it - even though it is on a subject dealt with in the Tractate Kallah.<span class="x" onmousemove="('comment',' There are two explanations of the term Kallah. (a) It is the name of an apocryphal tractate of the Talmud not usually studied. (b) The term signifies the half-yearly assemblies in the Babylonian schools in Adar and Elul when a particular tractate was studied and the lecture sessions thrown open to all. V. Shab. ');">2 Our Rabbis have taught: Not everyone desirous to consider himself a yahid may do so;3

ד תניא אידך לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דברי רבי שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בדבר של שבח אבל בדבר של צער עושה וזכור לטוב שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו

4 a disciple however may do so; this is the opinion of R'Meir. R'Jose says: Anyone may do so, and may he be remembered for good, because it is not an advantage to him but a hardship.

ה ת"ר מי שהיה מתענה על הצרה ועברה על החולה ונתרפא הרי זה מתענה ומשלים ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים

5 Another [Baraitha] teaches: Not everyone desirous to consider himself a yahid may do so; a disciple however may do so; this is the opinion of R'Simeon son of R'Eliezer. R'Simeon B'Gamaliel says: This only applies to things which are to his distinction4

ו שכח ואכל ושתה אל יתראה בפני הצבור ואל ינהיג עידונין בעצמו שנאמר (בראשית מב, א) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם

6 but in things which cause him hardship any one may do so and may he be remembered for good, because it is not an advantage to him but a hardship. Our Rabbis have taught: If one fasted on account of some visitation and it passed, or for a sick person and he recovered, he should nevertheless complete his fast.

ז (בראשית מה, כד) אל תרגזו בדרך אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליכם הדרך

7 If one journeys from a place where they do not fast to a place where they do, he should fast with them; from a place where they do fast to a place where they do not, he should nevertheless complete his fast. If he forgot and ate and drank let him not make it patent in public nor may he indulge in delicacies, as it is written, And Jacob said to his sons: Why should you show yourself? '5

ח איני והאמר ר' אלעאי בר ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף שנאמר (מלכים ב ב, יא) ויהי המה הולכים (הולך) ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף

8 Jacob conveyed thereby to his sons' 'When you are fully sated do not show yourselves either before Esau or before Ishmael that they should not envy you'. See that ye fall not out by the way.

ט לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני

9 R'Eleazar said: Joseph said to his brethren, 'Do not busy yourselves with questions of law lest the road become uncertain for you [you lose the way]'.6 Is it really so; did not R'Elia B'Berackiah say: Two scholars who are journeying on the road and they do not discuss words of Torah merit to be devoured by fire, as it written, And it came to pass, as they still went on and talked, that behold, there appeared a chariot of fire, and horses of fire, which parted them asunder?7

י במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם

10 - [They parted asunder] only because they talked [of Torah] but if they had not talked they would have merited to be devoured by fire! - There is no contradiction. The latter case speaks of repeating one's studies, and the former of cogitation.

יא והכניסו חמה לעיר כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר (בראשית מד, ג) הבקר אור והאנשים שלחו

11 A Tanna taught: [Joseph said to his brethren] 'Do not take big strides and bring the sun into the city'.' Do not take big strides': For a Master said: Big strides rob a man of one five-hundredth part of his eyesight.'

יב אמר רב יהודה אמר רבי חייא המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון מאי טעמא הכא תרגימו משום מעיינא במערבא אמרי משום מזוני מאי בינייהו איכא בינייהו

12 And bring the sun into the city': As Rab Judah said in the name of Rab: Let a man always leave [the city by 'daylight',8 and enter it by 'daylight, as it is said, As soon as the morning was light, the men were sent away.9 Rab Judah said10 in the name of R'Hiyya: He who journeys on the road should not eat more than one eats in years of famine. Why? Here [in Babylonia] they explained the reason to be in order to prevent digestive troubles11 but in Palestine they said, in order [to make] his provisions last [throughout the whole journey]. What is the difference between the two [reasons]? - The difference is

Previous Chapter Next Chapter