Zevachim 76

Chapter 76

א מאי לאו אפלגיה דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא דיומא אמר רבא בר שילא לא אגילוייה דכתיב (שמות כד, י) וכעצם השמים לטוהר

1 Surely that means on the [upper] half of the altar, as people say, The noon-light shines, and so it is midday? Said Raba b. Shila, No: [it means] on the [altar's] top surface [cleared] from ashes, for it is written, and the like of the very heaven for clearness. But there is the remainder [of the blood]? - The [pouring out of] the remainder [at the altar's base] is not essential. But there is the remainder of inner sin-offerings, which, according to one view is essential? We mean in one and the same place.

ב והאיכא שירים שירים לא מעכבי

2 It was taught: R. Eliezer b. Jacob said: Beth Shammai maintain [that] two applications in the case of the sin-offering and one in the case of all [other] sacrifices permit [them for consumption] and may render them piggul; Beth Hillel rule: One application [only] in the case of a sin-offering and one in the case of all [other] sacrifices permit [them for consumption] and may render them piggul. To this R. Oshaia demurred: If so, this [controversy] should be recited among the lenient rulings of Beth Shammai and the stricter rulings of Beth Hillel? - Said Raba to him: When the question was [first] asked, it was whether [the sacrifice] was permitted, so that Beth Shammai were stricter.

ג והאיכא שירים הפנימים דאיכא דמ"ד מעכבי בחד מקום קאמרינן:

3 R. Johanan said: The three [final] applications of sin-offerings may not be made at night, and are made after [the owners'] death, while he who presents them without the Temple court is culpable.

ד תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר בית שמאי אומרים שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתירות ומפגלות

4 R. Papa said: In some respects [they are] as the first blood, while in others they are as the last: [In respect of sprinkling them] without [the Temple court], at night, zaruth, [the requirement of] a service-vessel, [sprinkling on] the horn, [with] the finger, washing, and residue, they are as the first blood. [In respect of] death, not permitting [the flesh], not rendering [it] piggul, and not entering within, they are as the last blood. R. Papa said: How do I know it? - Because we learnt: If [the blood] spurted [direct] from the [animal's] throat on to the [priest's] garment, it does not need washing; from the horn or from the base [of the altar], it does not need washing. Hence, [if some] of [the blood] which was fit for the horn [spurted on the garment], it does need washing. Then on your reasoning [you may argue, 'If it spurted] from the base, it does not need washing; hence if some [of the blood] which was fit for the base [spurted on the garment], it does need washing? [Yet surely] it is written, And if aught of the blood which is to be sprinkled [spurt] upon any garment, thou shalt wash that whereon it was sprinkled in a holy place, which excludes this [residue], as the [blood] has already been sprinkled? [Hence you must say that] this is in accordance with R. Nehemiah, for we learnt: R. Nehemiah said: If one presented the residue of the blood without [the Temple court], he is liable. But granted that you know R. Nehemiah [to rule thus] in respect of presenting [the blood without the Temple court], by analogy with the limbs and the fat pieces, do you [however] know him [to rule thus] in respect of washing? - Yes,

ה בית הלל אומרים אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתרת ומפגלת

ו מתקיף לה רב אושעיא אם כן ליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל

ז אמר ליה רבא כי איתשיל להתירא איתשיל דהוו להו בית שמאי לחומרא:

ח אמר רבי יוחנן שלש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה ובאות לאחר מיתה והמעלה מהן בחוץ חייב

ט אמר רב פפא יש מהן כתחלתו ויש מהן כסופו

י חוץ ולילה זרות וכלי שרת קרן ואצבע כיבוס ושירים כתחלתן

יא מיתה לא שריא ולא מפגלא ולא עיילא לגואי כסופן

יב אמר רב פפא מנא אמינא לה דתנן ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כיבוס מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס הא מן הראוי לקרן טעון כיבוס

יג וליטעמיך מן היסוד אינו טעון כיבוס הא מן הראוי ליסוד טעון כיבוס (ויקרא ו, כ) אשר יזה כתיב פרט לזה שכבר הוזה

יד הא מני רבי נחמיה דתנן רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב

טו אימר דשמעת ליה לר' נחמיה לענין העלאה מידי דהוי אאיברים ופדרים לענין כיבוס מי שמעת ליה אין

Previous Chapter Next Chapter