במשום דהוה ליה תרומת הדשן ואיברי שעיר המשתלח שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
גהניחא למ"ד איברי שעיר המשתלח אין נהנין מהן אלא למאן דאמר נהנין מהן מאי איכא למימר
דמשום דהוה ליה תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
ההניחא לרבנן דאמרי (ויקרא טז, כג) והניחם שם מלמד שהן טעונין גניזה שפיר
ואלא לרבי דוסא דאמר מותר להשתמש בהן כהן הדיוט מאי איכא למימר
זמשום דהוה תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד
חהניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר
טתרי מיעוטי כתיבי כתיב התם (דברים כא, ו) הערופה
יוכתיב התם (ויקרא ו, ג) ושמו אצל המזבח הני אין מידי אחרינא לא
יאנסכים בתחילה מועלין בהן [וכו'] לימא מתני' דלא כר"א בר רבי צדוק
יבדתניא ר"א בר רבי צדוק אומר לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש אחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין בו ומביאין יין קרוש שהוא דומה לעגולי דבילה ושורפין אותה בקדושה שנאמר (במדבר כח, ז) בקודש הסך נסך שכר לה' כשם שניסוכה בקדושה כך שריפתה בקדושה
יגמאי משמע ואמר רבינא אתיא קודש קודש כתיב הכא בקודש וכתיב התם (שמות כט, לד) ושרפת את הנותר באש ולא יאכל כי קודש הם
ידמה נותר שריפתו בקדושה אף האי נמי בקדושה
טואפילו תימא ר' אלעזר בר רבי צדוק דאי קלט
טזאיכא דאמרי לימא מתני' כר' אלעזר בר ר' צדוק דאי קלט
יזאמרי לא ומדרבנן והא קרא קנסיב לה אסמכתא
יח<big><strong>מתני׳</strong></big> דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין המקדיש דישון בתחלה מועלין בה תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן לא נהנין ולא מועלין