אשמא כרבי עקיבא אתם אומרים שמטמאה את בועלה אמרו לו לא שמענו
באמר להם כך פרשו חכמים ביבנה לא שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה תוך זמן הוא זה וטמאין מספק ופטורין מקרבן וחייבין באשם תלוי
גשהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה אחר הזמן הוא זה
דוכן כששהתה מעת לעת ומפקידה לפקידה בועלה מטמא משום מגע ואינו מטמא משום בועל רבי עקיבא אומר אף מטמא משום בועל רבי יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי אומר בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת
הבשלמא לרב חסדא היינו דמטהרי רבנן
ואלא לרב אשי אמאי מטהרי רבנן
זוכי תימא דאין עד בידה האי עד בידה ואין עד בידה מיבעי ליה קשיא
חרבי יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי אומר בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת ותיפוק ליה דהוה נוגע במעת לעת שבנדה
טהוא דאמר כשמאי דאמר כל הנשים דיין שעתן
יותיפוק ליה דהוה בעל קרי בשלא גמר ביאתו
יאומודים חכמים לרבי עקיבא ברואה כתם אמר רב למפרע ורבי מאיר היא
יבושמואל אמר מכאן ולהבא ורבנן היא מכאן ולהבא פשיטא
יגמהו דתימא הואיל ומעת לעת דרבנן וכתמים דרבנן מה מעת לעת לא מטמאה את בועלה אף כתמים לא מטמאה את בועלה קא משמע לן
ידואימא הכי נמי התם אין שור שחוט לפניך הכא יש שור שחוט לפניך
טווכן אמר ריש לקיש למפרע ורבי מאיר היא רבי יוחנן אמר מכאן ולהבא ורבנן היא
טז<big><strong>מתני׳</strong></big> כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה
יז<big><strong>גמ׳</strong></big> למה ליה למתני הבאין מן הדרך סד"א הני מילי היכא דאיתיה במתא דרמיא אנפשה ובדקה אבל היכא דליתא במתא דלא רמיא אנפשה לא קא משמע לן
יחאמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה
יטאמר רב הונא ל"ש אלא שאין לה וסת אבל יש לה וסת אסור לשמש
ככלפי לייא אדרבה איפכא מסתברא אין לה וסת אימא חזאי יש לה וסת וסת קביע לה
כאאלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב הונא ל"ש אלא שלא הגיע שעת וסתה אבל הגיע שעת וסתה אסורה קסבר וסתות דאורייתא
כברבה בר בר חנה אמר אפילו הגיע שעת וסתה נמי מותרת קסבר וסתות דרבנן