ערכין 36

כענין שנאמר

(ויקרא יג, יב) מראשו ועד רגליו ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל

ת"ל

(שמות יב, יח) עד יום האחד ועשרים לחודש בערב

רבי אומר

אינו צריך ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל

אפי' תימא רבי שקולי משקלי קראי מכדי כתיב

(ויקרא כז, ו) מבן חודש ועד בן חמש שנים תו מבן חמש (ועד בן כ') למה לי

הילכך אישתקלו להו

אמר מר

ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל

מנלן

איבעית אימא

שאני סימנים דגופו מסימנים דראשו

איבעית אימא

(ויקרא יג, יב) לכל מראה עיני הכהן:

ר"א אומר

עד שיהו יתירות על השנים חודש ויום אחד:

תניא ר"א אומר

נאמר כאן למעלה ונאמר להלן (במדבר ג, טו) חודש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד אף כאן (מבן) חודש ויום אחד

ואימא

כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא

א"כ ג"ש מאי אהני

ת"ר

שנה האמורה בקדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים שבשדה אחוזה ושש שנים שבעבד עברי וכן שבבן ושבבת כולן מעת לעת

שנה האמורה בקדשים מנלן

אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא

(ויקרא יב, ו) כבש בן שנתו שנתו שלו ולא של מנין עולם

שנה האמורה בבתי ערי חומה דכתיב

(ויקרא כה, כט) עד תום שנת ממכרו ממכרו שלו ולא שנה למנין עולם

שתי שנים שבשדה אחוזה דכתיב

(ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים

שש שבעבד עברי דכתיב

(שמות כא, ב) שש שנים יעבוד ובשביעית זימנין דבשביעית נמי יעבוד

ושבבן ושבבת כולן מעת לעת למאי הילכתא

אמר רב גידל אמר רב

לערכין

רב יוסף אמר

לפרקין דיוצא דופן

א"ל אביי לרב יוסף

מי פלגיתו

א"ל

לא אנא אמרי חדא והוא אמר חדא

הכי נמי מסתברא דאי ס"ד פליגי מ"ד לערכין לא אמר ליוצא דופן

והאמר רב

הילכתא בכולה פירקא מעת לעת

ואלא למאן דאמר לערכין מ"ט לא אמר ליוצא דופן

דומיא דהנך מה הנך דכתיבא אף הנך דכתיבא

ואידך

אי סלקא דעתך דכתיבא האי שבבן ושבבת