ערכין 56

לך יהיה

החרים שדותיו נותנן לכהן שבאותו משמר שנאמר

(ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וגמר לכהן לכהן מגזל הגר

והתם מנלן

דתניא

(במדבר ה, ח) לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר

אתה אומר

לכהן שבאותו משמר

או אינו אלא לכל כהן שירצה

כשהוא אומר

(במדבר ה, ח) מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו הרי בכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר

שדה היוצאה לכהנים ביובל נותנה למשמר שפגע בו יובל

איבעיא להו

פגע בו בשבת מאי

א"ר חייא בר אמי משמיה דחולפנא

נותנה למשמר היוצא

אמר רב נחמן בר יצחק

תניא [נמי הכי] נמצאת אתה אומר

אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד אלא שיובל בתחילתו והשמטה בסופה

אדרבה משום הכי הואי

אימא

מפני שהיובל כו'

בשלמא שביעית בסופה דכתיב

(דברים טו, א) מקץ שבע שנים תעשה שמטה אלא יובל בתחילתו

ביום הכיפורים הוא דכתיב

(ויקרא כה, ט) ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם

הא מני

ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא דאמר

מר"ה הוא דחייל יובל

שמעה חזקיה בר בילוטו ואזל אמר קמיה דר' אבהו

וליקיש מטלטלי לקרקעות

לאו תנאי היא

דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש כמ"ד לא מקשינן:

<big><strong>מתני׳</strong></big> חרמי כהנים אין להם פדיון אלא נותנים לכהנים כתרומה

ר' יהודה בן בתירא אומר

סתם חרמים לבדק הבית שנאמר

(ויקרא כז, כח) כל חרם קדש קדשים הוא לה'

וחכ"א

סתם חרמים לכהנים שנאמר

(ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו

א"כ למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים

מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים

אם נדר נותן דמיהן ואם נדבה נותן את טובתן

שור זה עולה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה אף על פי שאינו רשאי

הבכור בין תם בין בעל מום מחרימין אותו

וכיצד פודים אותו

אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו: