בכורות 116

ונוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין ממה נפשך

אי באחד באלול ר"ה דאלול ותשרי מצטרפין ודאב פטורים

ואי באחד בתשרי ר"ה דאב ואלול מצטרפין דתשרי פטורין

מאי אמרת לצרפו לגורן אחר עשירי ודאי אמר רחמנא ולא ספק

פשיטא

מהו דתימא לגזור דילמא אתי למישקל מהנך קמ"ל:

<big><strong>מתני׳</strong></big> באי זה צד מעשרין

כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחת ומונין

א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' והיוצא עשירי סוקר בסיקרא ואומר

ה"ז מעשר

לא סקרו בסיקרא ולא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים הרי אלו מתעשרין

היה לו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל אחד אין זה מעשר

רבי יוסי בר' יהודה אומר

מעשר

קפץ אחד מן המנויין לתוכן הרי אלו פטורין מן המעושרין לתוכן כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים:

<big><strong>גמ׳</strong></big> ת"ר

באי זה צד מעשר

כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחד אימותיהם מבחוץ והם מבפנים וגועות ויוצאות לקראת אמן

ולפקינהו אינהו

יעבור כתיב ולא שיעבירוהו

ולשדי להו ירקא וליפקו לותיה

אמר רב הונא

גזירה משום לקוח ומשום יתום

ת"ר

(ויקרא כז, לב) כל אשר יעבור תחת פרט לטריפה שאינה עוברת תחת השבט מצוה למנותן בשבט

לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים מנין

תלמוד לומר

(ויקרא כז, לב) העשירי קדש מ"מ

ואין לי אלא שקרא שמו עשירי לא קרא שמו עשירי מנין

ת"ל

(ויקרא כז, ט) יהיה קדש מכל מקום

יכול היו לו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל אחד יכול יהיו מעושרין

ת"ל

עשירי ואין זה עשירי

ר' יוסי בר' יהודה אומר

מעשר

מאי טעמיה דר' יוסי בר' יהודה

סבר ליה כאבא אלעזר בן גומל

דתניא אבא אלעזר בן גומל אומר

(במדבר יח, כז) ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה