בכורות 18

ורבנן לימא קסברי רבנן מקצת רחם מקדיש

דאי כוליה רחם מקדיש נהי דא"א לצמצם חציצה מיהא איכא

אמר רב

מין במינו אינו חוצץ:

זכר ונקבה מפריש טלה כו':

וכיון דלעצמו הוא למה לי לאפרושי

לאפקועי לאיסוריה מיניה

אלמא כיון דלא מפקע אסור בהנאה

<big><strong>מתני׳</strong></big> מני

ר' יהודה היא דתניא

פטר חמור אסור בהנאה ורבי שמעון מתיר

מאי טעמא דר' יהודה

אמר עולא

יש לך דבר שצריך פדייה ומותר

ולא

והרי בכור אדם שצריך פדייה ומותר

אלא יש לך דבר שהקפידה עליו תורה בשה ומותר

ומי הקפידה

והא רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי בשויו

בשויו לא קאמר

כי קאמרינן שלא בשויו והכי קאמר

יש לך דבר שהקפיד' עליו תורה לאפקועי לאיסוריה בשה

והרי מעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורי ותנן רבי יהודה אומר במזיד קידש

בפטר חמור נמי מיקדשא

כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר

אשה יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידה ועולה ואוכלתו בירושלים

הכא נמי אשה יודעת דפטר חמור איסורא אית ביה ופרקא ליה בשה ומקדשא בהך דביני וביני

ורבי שמעון מאי טעמא

אמר עולא

יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור

ולא

והרי שביעית דפדיונה מותר והיא אסורה

שביעית נמי פדיונה אסור דאמר מר

האחרון אחרון אסור

ואיבעית אימא

ר' יהודה ור' שמעון בהאי קרא קמיפלגי דתניא

(דברים טו, יט) לא תעבד בבכור שורך אבל אתה עובד בשלך ובשל אחרים ולא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים דברי ר' יהודה

ר' שמעון אומר

לא תעבד בבכור שורך אבל אתה עובד בבכור אדם לא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בכור חמור

בשלמא לרבי שמעון היינו דכתיב תרי קראי אלא לרבי יהודה תרי קראי למעוטי שלך ושל אחרים למה לי

ותו לרבי יהודה בכור אדם נמי נימא דאסיר

אלא דכולי עלמא שורך למעוטי בכור אדם הוא דאתא

כי פליגי בצאנך

דר' יהודה לטעמיה דאמר

שותפות עובד כוכבים חייבת בבכורה וכי איצטריך קרא למישרי בגזה ועבודה

ור' שמעון סבר

שותפות עובד כוכבים פטורה מן הבכורה ולענין גזה ועבודה לא איצטריך קרא כי איצטריך קרא לפטר חמור

בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב צאנך ושורך אטו צאנך

אלא לרבי שמעון שורך וצאנך למה לי

קשיא

אמר רבה

ומודה ר' שמעון לאחר עריפה שהוא אסור

מאי טעמא גמר עריפה עריפה מעגלה ערופה

אמר רבא

מנא אמינא ליה

דתניא

הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולן מטמאין טומאת אוכלין

רבי שמעון אומר

כולן אין מטמאין טומאת אוכלין

ומודה ר' שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר

ואמר רבי אסי א"ר יוחנן

מ"ט דר"ש

דכתיב

(ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל