בכורות 62

<big><strong>גמ׳</strong></big> כל פסולי המוקדשין הנאתן להקדש

אימת

אילימא לאחר פדיונו הנאתן להקדש

הנאתן דבעלים הוא

אלא לפני פדיונו נשחטין

הא בעי העמדה והערכה

הניחא למאן דאמר

קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה אלא למאן דאמר

היו בכלל העמדה והערכה מאי איכא למימר

אלא לעולם לאחר פדיון ומאי הנאתן להקדש אדמעיקרא דכיון דשרי להו מר נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא טפי ופריק מעיקרא:

חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים:

בשלמא בכור באיטליז הוא דלא מיזדבן הא בביתיה מיזדבן

אלא מעשר בביתיה מי מיזדבן

והתניא בבכור נאמר

(במדבר יח, יז) לא תפדה ונמכר חי במעשר נאמר

(ויקרא כז, כ) לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום

הא מילתא איקשיא ליה לרב ששת באורתא ושנייה בקדמותא מברייתא

במעשר בהמה של יתומים עסקינן ומשום השבת אבידה נגעו בה

רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה שמעה מיניה אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה

שמע רב ששת איקפד אמר

מאן דעקיץ ליעקציה עקרבא

ורב ששת מאי נפקא ליה מינה

דאמר רב יהודה אמר רב

מאי דכתיב (תהלים סא, ה) אגורה באהלך עולמים

וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים

אלא אמר דוד

רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה

דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי

כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר

ואמר רבי יצחק בר זעירי

מאי קראה {שיר השירים ז } וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר של ענבים כיון דאדם נוגע בו דובב אף תלמידי חכמים כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר

מאי ברייתא

דתניא

מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו ומעשר בהמה ששחטו מבליעו בעורו בחלבו ובגידו ובקרניו

מאי קאמר

אמר אביי הכי קאמר

מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו בהבלעה

מכלל דגדול בהבלעה לא

מאי שנא מהא דתניא

הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאינו רשאי ללוקחו בשביעית

והוינן בה

לא רצה ליתן לו במתנה מאי

ואמר רב הונא

מבליע לו דמי אתרוג בלולב

התם לא מוכחא מילתא הכא מוכחא מילתא

אמר רבא

א"כ מעשר בהמה תרי זמני למה לי

אלא אמר רבא הכי קאמר

מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו כדרכו ומעשר בהמה דגדול ששחטו מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו

אמר רבא

מנא אמינא לה

דכתיב

(ויקרא כז, לג) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים

הא לאחר שחיטה נגאל

ורבנן ההוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה

דבר הנישום מחיים גזור רבנן לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה