חולין 125

בת מזגא חמרא שריא וסימניך

יפה כח הבן מכח האב

אמר רב יהודה

שקיטנא אריכי שקי וסומקי שריא וסימניך

מורזמא

גוצי וסומקי אסירי וסימניך

ננוס פסול

אריכי שקי וירוקי אסירי וסימניך

ירוקין פסולין

אמר רב יהודה

שלך זה השולה דגים מן הים דוכיפת שהודו כפות

תניא נמי הכי

דוכיפת שהודו כפות וזהו שהביא שמיר לבית המקדש

ר' יוחנן כי הוה חזי שלך אמר

(תהלים לו, ז) משפטיך תהום רבה

כי הוה חזי נמלה אמר

(תהלים לו, ז) צדקתך כהררי אל

אמר אמימר

לקני ובטני שריין

שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין

אטו במנהגא תליא מילתא

אין ולא קשיא

הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה הא באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה

אמר אביי

קואי וקקואי אסירי קקואתא שריא

במערבא מלקו עילוה וקרו לה תחוותא

ת"ר

(ויקרא יא, יח) תנשמת באות שבעופות

אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים

אמרת

צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו

במה הכתוב מדבר בעופות אף כאן בעופות

תניא נמי גבי שרצים כה"ג

תנשמת באות שבשרצים

אתה אומר באות שבשרצים או אינו אלא באות שבעופות

אמרת

צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו

במה הכתוב מדבר בשרצים אף כאן בשרצים

אמר אביי

באות שבעופות קיפוף באות שבשרצים קורפדאי

אמר רב יהודה

קאת זו הקוק רחם זו שרקרק

א"ר יוחנן

למה נקרא שמו רחם

כיון שבא רחם באו רחמים לעולם

אמר רב ביבי בר אביי

והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק

וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא שנאמר

(זכריה י, ח) אשרקה להם ואקבצם

א"ל רב אדא בר שימי למר בר רב אידאי

והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק ואתא גלל אפסקיה למוחיה

א"ל

ההוא ביידא הוה

ת"ר

עורב זה עורב את כל העורב להביא עורב העמקי למינו להביא עורב הבא בראשי יונים

אמר מר

עורב זה עורב

אטו קמן קאי

אלא אימא

עורב זה עורב אוכמא וכן הוא אומר

(שיר השירים ה, יא) קווצותיו תלתלים שחורות כעורב

העמקי חיוורא וכן הוא אומר

(ויקרא יג, כה) ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל

ועורב הבא בראשי יונים

אמר רב פפא

לא תימא דאתי בריש יוני אלא דדמי רישיה לדיונה

ת"ר

הנץ זה הנץ למינהו להביא את בר חיריא

מאי בר חיריא

אמר אביי

שורינקא

אמר רב יהודה

החסידה זו דיה לבנה למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה

האנפה זו דיה רגזנית למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה

אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה דרבא אמר רב

עשרים וארבעה עופות טמאין הן

א"ל רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא

דהיכא

אי דויקרא עשרים הוו

אי דמשנה תורה עשרים וחד הוו

וכי תימא

דאה דכתיבא בויקרא ולא כתיבא במשנה תורה שדייה עלייהו אכתי עשרין ותרין הוו

אמר ליה הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב

(ויקרא יא, יד) למינה למינה למינו (דברים יד, טו) למינהו הרי כאן ארבע

אי הכי עשרין ושית הוו

אמר אביי

דאה וראה אחת היא

דאי סלקא דעתך תרתי אינון