חולין 130

ציפורת כרמים

אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת מנין

ת"ל

(ויקרא יא, כב) סלעם זה ניפול למינהו להביא את האושכף

ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב

הבא ויש לו זנב מנין

ת"ל

חרגול זה רשון למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית

ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב הבא ואין ראשו ארוך

הבא וראשו ארוך מנין

אמרת הרי אתה דן בנין אב משלשתן

לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם

כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם הצד השוה שבהן שיש לו ד' רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו

אף כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו

והלא הצרצור הזה יש לו ארבע רגלים וד' כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו יכול יהא מותר

ת"ל

חגב ששמו חגב

אי שמו חגב יכול אין בו כל הסימנין הללו

ת"ל

למינהו עד שיהא בו כל הסימנין הללו

פריך רב אחאי

מה להנך שכן אין ראשן ארוך

וכי תימא כיון דשוו בד' סימנין מייתינן ולא פרכינן

אי הכי חרגול נמי דשוו להו לא ליכתוב ותיתי מארבה וסלעם

אלא איכא למיפרך

מה להנך שכן אין להן זנב ה"נ איכא למיפרך

מה להנך שכן אין ראשן ארוך

אלא אמר רב אחאי

סלעם יתירא הוא

לא ליכתוב רחמנא סלעם ותיתי מארבה ומחרגול

דמאי פרכת

מה לארבה דאין לו גבחת הרי חרגול דיש לו גבחת

מה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב

סלעם דכתב רחמנא ל"ל

אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראשו ארוך