חולין 143

והא עובר וחיה דכשתי טבעות דמו וקא מטמא לה עובר לחיה

אמר רבה

שאני עובר הואיל וסופו לצאת

אמר רבא

עובר סופו לצאת טבעת אין סופו לצאת

אלא אמר רבא

פומבדיתאי ידעי טעמא דהא מילתא ומנו רב יוסף

דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל

טומאה זו אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים

מאי אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים

דלא תימא אליבא דר' עקיבא דאמר

עובר במעי אשה טמא אלא אפי' לר' ישמעאל דאמר

עובר במעי אשה טהור גזרו בה טומאה מדרבנן

מאי טעמא

אמר רב הושעיא

גזירה שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור

אי הכי אשה נמי

אשה מרגשת בעצמה

ותימא לה לחיה

טרידא

מאי ר' ישמעאל ומאי ר"ע

דתניא

(במדבר יט, טז) וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה דברי ר' ישמעאל

ר"ע אומר

לרבות גולל ודופק

ור' ישמעאל גולל ודופק הלכתא גמירי לה

ור"ע עובר במעי אשה טמא מדאורייתא מנא ליה

אמר ר' אושעיא אמר קרא

(במדבר יט, יג) הנוגע במת בנפש איזהו מת שבנפש של אדם

הוי אומר זה עובר שבמעי אשה

ור' ישמעאל האי מיבעי ליה לרביעית דם הבאה מן המת שמטמאה שנאמר

הנוגע במת בנפש האדם איזהו נפש של אדם שמטמא

הוי אומר זו רביעית דם

ור"ע לטעמיה דאמר

אף רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל

דתניא ר"ע אומר

מנין לרביעית דם הבאה משני מתים שמטמאה באהל

שנא'

(ויקרא כא, יא) ועל כל נפשות מת לא יבא שתי נפשות ושיעור אחד:

<big><strong>מתני׳</strong></big> בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה ואח"כ שחט את אמו הבשר טהור

שחט את אמו ואח"כ חתכה הבשר מגע נבלה דברי ר"מ וחכמים אומרים

מגע טרפה שחוטה