חולין 146

בשלמא לרבי שמעון בן לקיש לדבריהם קאמר להו

לדידי לא שנא אבר דעובר ולא שנא אבר דבהמה כי הדדי נינהו

אלא לרבי יוחנן קשיא

אלא אי אתמר הכי אתמר

אמר רבי שמעון בן לקיש כמחלוקת בעוברים כך מחלוקת באיברין

ורבי יוחנן אמר

מחלוקת באבר דעובר אבל באבר דבהמה ד"ה אין שחיטה עושה ניפול

א"ר יוסי בר' חנינא

מ"ט דרבי יוחנן אליבא דר"מ

האי גופה והאי לאו גופה

אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן

הכל מודים שמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול

במאי עסקינן

אילימא באבר דעובר מיפלג פליגי

אלא באבר דבהמה מיתה תנינא שחיטה תנינא

מיתה תנינא מתה הבהמה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה דברי ר' מאיר

שחיטה נמי תנינא

נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה דברי ר"מ

ר"ש אומר

לא הוכשרו

אי מההיא ה"א

מאי הוכשרו אבשר

והא הוכשרו קתני

מהו דתימא

חד לבשר הפורש מן הבהמה וחד לבשר הפורש מן האבר

ומאי אולמיה דהאי מהאי

סלקא דעתך אמינא

הואיל ומטמא טומאה חמורה אגב אביו אימא לא ליבעי הכשר קמשמע לן

אמר רב יוסף

נקוט ' דרב יצחק בר יוסף בידך דרבה בר בר חנה קאי כוותיה דתניא

(שמות כב, ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו להביא האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעוף ושחטן שהן אסורין

ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן