חולין 181

רב אשי אמר

לא נצרכא אלא לשמנו דתניא

שמנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור

רבינא אמר

לא נצרכא אלא לכדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל

שני גידין הן

פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו

חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו

ת"ש

אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים

רבי יהודה אומר

אינו סופג אלא ארבעים

אי אמרת בשלמא מיפשט פשיטא ליה שפיר אלא אי אמרת ספוקי מספקא ליה הויא לה התראת ספק ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר

התראת ספק לא שמה התראה

דתניא

הכה את זה וחזר והכה את זה קלל את זה וחזר וקלל את זה הכה שניהם בבת אחת או שקלל שניהם בבת אחת חייב

רבי יהודה אומר

בבת אחת חייב בזה אחר זה פטור

האי תנא סבר לה כאידך תנא דרבי יהודה דאמר

התראת ספק שמה התראה

דתניא

(שמות יב, י) לא תותירו ממנו עד בקר וגו' בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה

רבי יעקב אומר

לא מן השם הוא זה אלא משום דהוה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו

ת"ש

אכל ב' גידין מב' ירכות מב' בהמות סופג פ'

רבי יהודה אומר

אינו סופג אלא ארבעים מדקאמר מב' ירכות מב' בהמות פשיטא דתרוייהו לאיסורא ולרבי יהודה איצטריך ש"מ

מיפשט פשיטא ליה ש"מ

ואי פשיטא ליה אמאי סופג מ' ותו לא

לילקי פ'

הכא במאי עסקינן כגון דלית בו כזית דתניא

אכלו ואין בו כזית חייב

רבי יהודה אומר

עד שיהא בו כזית

וטעמא מאי

אמר רבא אמר קרא

הירך המיומנת שבירך ורבנן ההוא דפשיט איסוריה בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא

וריב"ל אמר אמר קרא

(בראשית לב, כו) בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו

רבי שמואל בר נחמני אמר

כעובד כוכבים נדמה לו דאמר מר

ישראל שנטפל לו עובד כוכבים בדרך טופלו לימינו

רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר

כת"ח נדמה לו דאמר מר

המהלך לימין רבו הרי זה בור

ורבנן מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו

ורבנן האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה

מבעי ליה לכאידך דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע ב"ל

מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד

כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם (נחום א, ג) וענן אבק רגליו

ואמר רבי יהושע בן לוי

למה נקרא שמו גיד הנשה

שנשה ממקומו ועלה וכן הוא אומר

(ירמיהו נא, ל) נשתה גבורתם היו לנשים

אמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב

(ישעיהו ט, ז) דבר שלח ביעקב ונפל בישראל

דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ונפל בישראל שפשט איסורו בכל ישראל

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב

(בראשית מג, טז) וטבוח טבח והכן פרע להן בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם

כמ"ד

גיד הנשה נאסר לבני נח

(בראשית לב, כה) ויותר יעקב לבדו אמר רבי אלעזר

שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה

לפי שאין פושטין ידיהן בגזל

(בראשית לב, כה) ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר רבי יצחק

מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה

רבי אבא בר כהנא אמר מהכא