חולין 183

ברוך אופנים הוא דאמרי ליה

ואיבעית אימא

כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב

(הושע יב, ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו איני יודע מי נעשה שר למי כשהוא אומר

(בראשית לב, כט) כי שרית עם אלהים הוי אומר

יעקב נעשה שר למלאך

בכה ויתחנן לו איני יודע מי בכה למי כשהוא אומר

ויאמר שלחני הוי אומר

מלאך בכה ליעקב

כי שרית [עם אלהים ועם אנשים] אמר רבה

רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל מכאן רמז לו גלות

(בראשית מ, י) ובגפן שלשה שריגים אמר רב

חייא בר אבא אמר רב אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור פעמים ששנים כאן ואחד בארץ ישראל פעמים ששנים בארץ ישראל ואחד כאן

יהיבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני ברתיה דרב

רבא אמר

אלו שלשה שרי גוים שמלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור

תניא רבי אליעזר אומר

גפן זה העולם שלשה שריגים זה אברהם יצחק ויעקב והיא כפורחת עלתה נצה אלו האמהות הבשילו אשכלותיה ענבים אלו השבטים

אמר לו רבי יהושע

וכי מראין לו לאדם מה שהיה

והלא אין מראין לו לאדם אלא מה שעתיד להיות

אלא

גפן זה תורה שלשה שריגים אלו משה ואהרן ומרים והיא כפורחת עלתה נצה אלו סנהדרין הבשילו אשכלותיה ענבים אלו הצדיקים שבכל דור ודור

אמר ר"ג

עדיין צריכין אנו למודעי דמוקים ליה כוליה בחד מקום

רבי אלעזר המודעי אומר

גפן זה ירושלים שלשה שריגים זה מקדש מלך וכהן גדול והיא כפורחת עלתה נצה אלו פרחי כהונה הבשילו אשכלותיה ענבים אלו נסכים

רבי יהושע בן לוי מוקים לה במתנות דאמר ר' יהושע בן לוי

גפן זו תורה שלשה שריגים זה באר עמוד ענן ומן והיא כפורחת עלתה נצה אלו הבכורים הבשילו אשכלותיה ענבים אלו נסכים

רבי ירמיה בר אבא אמר

גפן אלו ישראל וכן הוא אומר (תהלים פ, ט) גפן ממצרים תסיע שלשה שריגים אלו שלשה רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה והיא כפורחת עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות וכן הוא אומר (שמות א, ז) ובני ישראל פרו וישרצו עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל ליגאל וכן הוא אומר (ישעיהו סג, ג) ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי הבשילו אשכלותיה ענבים הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה

והיינו דאמר רבא

שלשה כוסות האמורות במצרים למה

אחד ששתה בימי משה ואחד ששתה בימי פרעה נכה ואחד שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים

אמר ליה רבי אבא לרבי ירמיה בר אבא

כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו

אמר רבי שמעון בן לקיש

אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים עלין שבה אלו עמי הארץ קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל

והיינו דשלחו מתם

ליבעי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא

(יהושע ג, ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק

אין כירה אלא לשון מכירה שנאמר (בראשית נ, ה) בקברי אשר כריתי לי בחמשה עשר זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים כסף אלו צדיקים וכן הוא אומר (משלי ז, כ) צרור הכסף לקח בידו חומר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ואם שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן כשהוא אומר (זכריה יא, יג) ואקחה שלשים הכסף ואשליך אותו בית ה' אל היוצר הוי אומר שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן

אמר אביי

ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא

והיינו דכתיב (זכריה יא, יב) ואומר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף

רבי יהודה אומר

אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם עולא אמר

אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח ואין מקיימין אלא שלשה

אחת