חולין 190:1

מחוור רישא

נפל מיניה אזל אייתי סילתא שדא אסיק תרין

אמר רב

עבדי נמי הכי

אסרינהו ניהליה

אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב

דאיסורא שכיחי דהתירא לא שכיחי

אמר להו

דאיסורא שכיחי טפי

וכי מכללא מאי

פרוותא דעובדי כוכבים הואי

תדע דקאמר להו

דאיסורא שכיחי טפי

אלא רב היכי אכל בשרא

בשעתיה דלא עלים עיניה מיניה

איבעית אימא

בציירא וחתומא

ואי נמי

בסימנא

כי הא דרבה ב"ר הונא מחתך ליה אתלת קרנתא

רב הוה קאזיל לבי רב חנן חתניה חזי מברא דקאתי לאפיה אמר

מברא קאתי לאפי יומא טבא לגו

אזל קם אבבא אודיק בבזעא דדשא חזי חיותא דתליא

טרף אבבא נפוק אתו כולי עלמא לאפיה אתא טבחי נמי לא עלים רב עיניה מיניה

אמר להו

איכו השתא ספיתו להו איסורא לבני ברת

לא אכל רב מההוא בישרא

מ"ט

אי משום איעלומי הא לא איעלים

אלא דנחיש והאמר רב

כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש

אלא סעודת הרשות הואי ורב לא מתהני מסעודת הרשות

רב בדיק במברא ושמואל בדיק בספרא רבי יוחנן בדיק בינוקא

כולהו שני דרב הוה כתב ליה רבי יוחנן

לקדם רבינו שבבבל

כי נח נפשיה הוה כתב לשמואל

לקדם חבירינו שבבבל

אמר

לא ידע לי מידי דרביה אנא

כתב שדר ליה עיבורא דשיתין שני

אמר

השתא חושבנא בעלמא ידע

כתב שדר ליה תליסר גמלי ספקי טריפתא

אמר

אית לי רב בבבל איזיל איחזייה

א"ל לינוקא

פסוק לי פסוקיך

אמר ליה

(שמואל א כח, ג) ושמואל מת

אמר

ש"מ נח נפשיה דשמואל

ולא היא לא שכיב שמואל אלא כי היכי דלא ליטרח רבי יוחנן

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר

בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן

אמר ר' אלעזר

והוא דאיתחזק תלתא זימני דכתיב

(בראשית מב, לו) יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו

בעא מיניה רב הונא מרב

בחרוזין מהו

א"ל

אל תהי שוטה

בחרוזין הרי זה סימן

איכא דאמרי אמר רב הונא אמר רב

בחרוזין הרי זה סימן

רב נחמן מנהרדעא איקלע לגבי רב כהנא לפום נהרא במעלי יומא דכפורי אתו עורבי שדו כבדי וכוליתא

אמר ליה

שקול ואכול האידנא דהיתרא שכיח טפי

רב חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא (בי דינא) אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה

אית לך סימנא בגויה

א"ל

לא

אית לך טביעות עינא בגויה

אמר ליה

אין

אם כן זיל שקול

רב חנינא חוזאה איתבד ליה גבא דבשרא אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה

אית לך סימנא בגויה

אמר ליה

לא

אית לך טביעות עינא בגויה

אמר ליה

אין

אם כן זיל שקול

רב נתן בר אביי איתבד ליה קיבורא דתכלתא אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה

אית לך סימנא בגויה

אמר ליה

לא

אית לך טביעות עינא בגויה

אמר ליה

אין

אם כן זיל שקול

אמר רבא

מרישא הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבידתא בסימנא