חולין 192:1

ור' יהודה

אכילה כתיבה ביה

ורבנן

ההיא אכילה דכי אית ביה ארבעה וחמשה זיתים ואכל חד כזית מיחייב

ורבי יהודה

מאשר על כף הירך נפקא

ורבנן

ההוא מיבעי ליה לכדשמואל דאמר שמואל

לא אסרה תורה אלא שעל כף הירך

ור' יהודה

הירך כתיב דכולה ירך

ורבנן

ההוא דפשיט איסוריה בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא ולעולם שעל הכף

והאי כף מיבעי ליה למעוטי עוף דלית ליה כף

תרי כף כתיבי:

<big><strong>מתני׳</strong></big> ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה

כיצד משערין אותה כבשר בלפת

גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין והרוטב בנותן טעם

וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות בזמן שמכירן בנותן טעם ואם לאו כולן אסורות והרוטב בנותן טעם:

<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר שמואל

לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד

איני והאמר רב הונא

גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו