חולין 202

ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל

והתניא

שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו תלמוד לומר (ויקרא כג, ג) שבת היא (ויקרא כג, כז) יום הכפורים הוא דברי רבי יוסי הגלילי

רבי עקיבא אומר

אינו חייב אלא אחת

שלח רבין משום דרבי יוסי בר' חנינא

כך הצעה של משנה ואיפוך

שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משום דרבי יוחנן

לדברי רבי יוסי הגלילי למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביום הכפורים חייב הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור

מאי טעמא

אמר אביי

שבת קביעא וקיימא יום הכפורים בי דינא דקא קבעי ליה

אמר ליה רבא

סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קאתו

אלא אמר רבא שמדא הוה ושלחו מתם

דיומא דכפורי דהא שתא שבתא הוא

וכן כי אתא רבין וכל נחותי אמרוה כרבא:

אמר רבי יהודה והלא מבני יעקב [וכו']:

תניא אמרו לו לר' יהודה

וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב

והלא לא נאמר אלא בני ישראל ולא נקראו בני ישראל עד סיני

אלא בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר להם

מתיב רבא

(בראשית מו, ה) וישאו בני ישראל את יעקב אביהם

לאחר מעשה

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי

מההיא שעתא ליתסר

אמר ליה

וכי תורה פעמים פעמים ניתנה

ההוא שעתא לאו שעת מעשה הואי ולא שעת מתן תורה הואי

ת"ר

אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין ובין טהורין דברי רבי יהודה ורבי אלעזר

וחכמים אומרים

אינו נוהג אלא בטהורין

אמר ר' יוחנן

ושניהן מקרא אחד דרשו

(דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש