חולין 208:1

נאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן שירצה

אמר ליה אביי

בשלמא אי אשמועינן חלת חוצה לארץ בארץ דאיכא למיגזר משום חלת הארץ דאורייתא ולא גזרינן איכא למשמע מינה

אלא חו"ל משום דליכא למיגזר הוא אבל הכא אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה ומיכל בשר בחלב דאורייתא

מתקיף לה רב ששת

סוף סוף צונן בצונן הוא

אמר אביי

גזירה שמא יעלה באילפס רותח

סוף סוף כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשל

אלא

גזירה שמא יעלה באילפס ראשון:

<big><strong>מתני׳</strong></big> העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב"ש

וב"ה אומרים

לא עולה ולא נאכל א"ר יוסי

זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה

באיזה שולחן אמרו בשולחן שאוכל עליו אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש:

<big><strong>גמ׳</strong></big> רבי יוסי היינו ת"ק

וכ"ת אכילה גופה איכא בינייהו דקאמר ת"ק

בהעלאה קא מיפלגי באכילה לא פליגי ואמר ליה רבי יוסי

אכילה גופה מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה

והתניא רבי יוסי אומר

ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וזו אחת מהן עוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב"ש

ובה"א

לא עולה ולא נאכל

אלא הא קמשמע לן

מאן תנא קמא רבי יוסי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב, כב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי

תנא אגרא חמוה דרבי אבא

עוף וגבינה נאכלין באפיקורן

הוא תני לה והוא אמר לה

בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה

רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גבינה אכל אייתו ליה בשרא אכל ולא משא ידיה

אמרי ליה

והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא

אמר להו

הני מילי בליליא אבל ביממא הא חזינא

תניא בית שמאי אומרים

מקנח

ובית הלל אומרים

מדיח

מאי מקנח ומאי מדיח