חולין 211

חזנהו דקא שדו מיא מפומא דחצבא אמר

אי הוה ידענא דרגיליתו למיעבד הכי לא איעכבי

כי אתא רב דימי אמר

מים הראשונים האכילו בשר חזיר אחרונים הוציאו את האשה מבעלה

כי אתא רבין אמר

ראשונים האכילו בשר נבלה אחרונים הרגו את הנפש

אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך

אתא רב דימי אפקה אתא רבין קטלה

ר' אבא מתני חדא מהני וחדא מהני לחומרא

איתמר חמי האור

חזקיה אמר

אין נוטלים מהן לידים ורבי יוחנן אמר

נוטלין מהם לידים

אמר רבי יוחנן

שאלתי את רבן גמליאל בנו של רבי ואוכל טהרות ואמר לי

כל גדולי גליל עושין כן

חמי טבריא חזקיה אמר

אין נוטלין מהם לידים אבל מטבילין בהן הידים

ורבי יוחנן אמר

כל גופו טובל בהן אבל לא פניו ידיו ורגליו

השתא כל גופו טובל בהם פניו ידיו ורגליו לא כ"ש

אמר רב פפא

במקומן דכולי עלמא לא פליגי דשרי

משקל מינייהו במנא דכ"ע לא פליגי דאסיר

כי פליגי דפסקינהו בבת בירתא מר סבר

גזרינן בת בירתא אטו מנא ומר סבר

לא גזרינן

כתנאי

מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשרין

רבי שמעון בן אלעזר אומר

אף בקרקע טובל בהן כל גופו אבל לא פניו ידיו ורגליו

השתא כל גופו טובל בהן ידיו ורגליו לא כ"ש

אלא לאו דפסקינהו בבת בירתא ובהא פליגי

דמר סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא ומר סבר לא גזרינן

אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן

נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה

מאי מצוה

אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים

רבא אמר

מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך דכתיב (ויקרא טו, יא) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים אמר ר"א בן ערך

מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה

אמר ליה רבא לרב נחמן

מאי משמע דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור

הא טבילה בעי

אלא הכי קאמר

ואחר שלא שטף טמא

אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא

לא אמרו נטילת ידים לפירות אלא משום נקיות

סבור מינה

חובה הוא דליכא הא מצוה איכא

אמר להו רבא

לא חובה ולא מצוה אלא רשות

ופליגא דרב נחמן דאמר רב נחמן

הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח

אמר רבה בר בר חנה

הוה קאימנא קמיה דרבי אמי ורבי אסי אייתו לקמייהו כלכלה דפירי ואכלו ולא משו ידייהו ולא יהבו לי מידי ובריך חד חד לחודיה

שמע מינה תלת

שמע מינה אין נטילת ידים לפירות

וש"מ אין מזמנין על הפירות

ושמע מינה שנים שאכלו מצוה ליחלק

תניא נמי הכי

שנים שאכלו מצוה ליחלק

במה דברים אמורים שהיו שניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא

תנו רבנן

נטילת ידים לחולין עד הפרק לתרומה