חולין 230:1

כעורה זו ששנה רבי

לא תאכלנו בבשר בחלב הכתוב מדבר

אתה אומר בבשר בחלב הכתוב מדבר או אינו אלא באחד מכל האיסורין שבתורה

אמרת

צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו

במה הכתוב מדבר בשני מינין אף כאן בשני מינין

אי מההיא הוה אמינא

הני מילי באכילה אבל בהנאה לא קמ"ל

ורבי בהנאה מנא ליה

נפקא ליה מהכא נאמר כאן

(דברים יד, ב) כי עם קדוש אתה לה' ונאמר להלן

(דברים כג, יח) ולא יהיה קדש בבני ישראל

מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה

דבי רבי אליעזר תנא

(דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה [וגו'] אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה

דבי רבי ישמעאל תנא

(שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול

תניא איסי בן יהודה אומר

מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן

(דברים יד, ב) כי עם קדוש אתה ונאמר להלן (שמות כב, ל) ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו

מה להלן אסור אף כאן אסור

ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין

אמרת

ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה

מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר

חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה

מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת

כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסור בהנאה

למה לי גז"ש

לייתי כולה בק"ו מערלה ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בין באכילה בין בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בין באכילה בין בהנאה

משום דאיכא למימר

חורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח שנעבדה בהם עבירה ושרו

למה לי למימר כלאי הכרם יוכיחו לימא

ערלה תוכיח וליהדר דינא וליתי במה הצד

אמר רב אשי

משום דאיכא למימר נבלה תוכיח שאסורה באכילה ומותרת בהנאה

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דריש לקיש

כל מה הצד מגופו פרכינן מעלמא לא פרכינן

אי הכי תיתי במה הצד

משום דאיכא למיפרך

מה להצד השוה שבהן שכן גדולי קרקע

אי הכי השתא נמי איכא למיפרך

מה לכלאי הכרם שכן גדולי קרקע

א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דר"ל

כל מה הצד פרכינן כל דהו לא אם אמרת (חדא מחדא) קל וחומר פרכינן כל דהו לא פרכינן

וליפרוך לכולהו

מה לכולהו שכן גדולי קרקע

אלא אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דר"ל