חולין 233:1

מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בדם

וחומר בדם שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף בין טמאים ובין טהורים וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד:

<big><strong>גמ׳</strong></big> מנא הני מילי

אמר ר' ינאי

דאמר קרא (ויקרא ד, י) כאשר יורם משור זבח השלמים

וכי מה למדנו משור זבח השלמים

מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה

א"ל ר' חנינא

כעורה זו ששנה רבי (ויקרא ג, טז) כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה

אמר אביי

איצטריך דאי כתב רחמנא חלב הוה אמינא חלב אין יותרת ושתי כליות לא כתב רחמנא כאשר יורם

ואי כתב רחמנא כאשר יורם הוה אמינא חלב אליה דליתא בשור לא כתב רחמנא כל חלב

א"ל רב מרי לרב זביד

אי אליה איקראי חלב תיתסר באכילה

א"ל

עליך אמר קרא (ויקרא ז, כג) כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז

רב אשי אמר

(ויקרא ג, ט) חלבו האליה איקראי חלב סתמא לא איקראי

אלא מעתה לא ימעלו בה

אלא מחוורתא כדרב זביד:

משא"כ בדם:

מנה"מ

אמר עולא דאמר קרא

(ויקרא יז, יא) לכם שלכם יהא

דבי רבי ישמעאל תנא

(ויקרא יז, יא) לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה

ורבי יוחנן אמר

אמר קרא (ויקרא יז, יא) הוא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה

ואימא

הוא לאחר כפרה כלפני כפרה מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה

אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו

ולא

והרי תרומת הדשן דנעשה מצותו ומועלין בו דכתיב (ויקרא ו, ג) ושמו אצל המזבח

משום דהואי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין

הניחא לרבנן דאמרי

(ויקרא טז, כג) והניחם שם מלמד שטעונין גניזה

אלא לר' דוסא דאמר

שלא ישתמש בהן ליום הכפורים אחר מאי איכא למימר

אלא משום דהואי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובים הבאין כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין

הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר

תרי