חולין 249:1

וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין סתומים בין נקובים טמא

קולית נבלה וקולית השרץ הנוגע בהם סתומים טהורים נקובים כל שהוא מטמא במגע מנין שאף במשא ת"ל (ויקרא יא, כז) הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא:

<big><strong>גמ׳</strong></big> נוגע אין אבל מאהיל לא

היכי דמי

אי דאיכא כזית בשר באהל נמי ליטמא

דליכא כזית בשר

ואי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה באהל נמי ליטמא

דליכא כזית מוח בפנים

ואי מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ אבר מעליא היא באהל נמי ליטמא

אמר רב יהודה בריה דרבי חייא

זאת אומרת מוח בפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ

במאי אוקימתא דליכא כזית אי הכי במוקדשים אמאי מטמא

ותו קולית נבלה וקולית השרץ כי ניקבו אמאי מטמאו

הא לא קשיא רישא דליכא כזית סיפא דאיכא כזית ומאי קמ"ל

מילי מילי קא משמע לן

רישא קמ"ל דמוח מבפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ

מוקדשין מאי קמ"ל

שימוש נותר מילתא היא

דאמר מרי בר אבוה אמר רבי יצחק

עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור

נבלה אע"ג דאיכא כזית ניקבה אין לא ניקבה לא

אביי אמר

לעולם מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ והכא במאי עסקינן בששפה וכדרבי אלעזר

דא"ר אלעזר קולית ששפה לארכה טמאה לרחבה טהורה וסימניך

דיקלא

ורבי יוחנן אמר

לעולם דאיכא כזית ומוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ומאי נוגע דקתני מאהיל

ואי מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ קולית נבלה וקולית השרץ כי לא נקבו אמאי טהורים

אמר רבי בנימין בר גידל אמר ר' יוחנן

הכא במאי עסקינן כגון דאיכא כזית מוח המתקשקש גבי מת טומאה בוקעת ועולה נבלה כיון דמתקשקש הוא ניקבה אין לא ניקבה לא

א"ר אבין ואיתימא ר' יוסי בר אבין אף אנן נמי תנינא

הנוגע בכחצי זית ומאהיל על חצי זית או חצי זית מאהיל עליו טמא

אי אמרת בשלמא חד שמא הוא משו"ה מצטרף

אלא אי אמרת תרי שמי נינהו מי מצטרף

והתנן

זה הכלל כל שהוא משם אחד מצטרף וטמא משני שמות טהור

אלא מאי חד שמא הוא

אימא סיפא

אבל