חולין 257:1

טומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים לא מטמא

אמר ליה

אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרבי אבא בר ממל ואמר לי

הא מני רבי מאיר היא דאמר טומאת בית הסתרים מטמא

אמר ליה

ולאו זימנין סגיאין אמרה קמאי ואמרי ליה

שני ליה לר' מאיר בין טומאה דבעיא הכשר ובין טומאה דלא בעיא הכשר

אמר רבא

ומאי קושיא

דלמא בשהוכשר

אמר ליה רבה בר רב חנן לרבא

למה לי הכשר

הרי מטמא טומאה חמורה אגב אביו

אמר ליה

כששימש מעשה עץ שימש

אמר אביי הרי אמרו

כופת שאור שיחדה לישיבה בטלה טומאתה

לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה

כששימש מעשה עץ שימש

אמר אביי הרי אמרו

תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין מטמאין באוהל

טומאתה לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה

כששימש מעשה עץ שימש

אמר אביי הרי אמרו

חבורי אוכלין ככלים דמו

טומאתן לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכל שמטמא טומאה חמורה

כששימש מעשה עץ שימש

א"ל רב פפא לרבא הא דתניא

חלב נבלה בכפרים צריך מחשבה והכשר

טומאתו אגב כוליא לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכל שמטמא טומאה חמורה

כששימש מעשה עץ שימש

אמר רב מתנה הרי אמרו

בית שסככו בזרעים טהרו

טומאתו לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לזרעים שמטמא טומאה חמורה

כששימש מעשה עץ שימש:

ר"ש מטהר:

מה נפשך אי מיתה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן החי

אי אין מיתה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן הנבלה

ר"ש ארישא קאי האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמא טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר

ורבי שמעון מטהר

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן

מ"ט דר"ש אמר קרא (ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל אוכל שאי אתה יכול להאכילו