חולין 274:1

אמר ר' יוחנן

מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי:

ר' דוסא בן הרכינס אומר וכו':

וכמה כל שהן

אמר רב

מנה ופרס ובלבד שיהו מחומשות

ושמואל אמר

ששים ונותן סלע אחת לכהן

רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן

שש לכהן חמשה ואחד לו

עולא אמר ר' אלעזר

כל שהן שנינו

תנן

וכמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל

בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא אלא לשמואל ור' אלעזר קשיא

וליטעמיך ולרב מי ניחא

והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו

ראשית הגז בששים

הא איתמר עלה דההיא רב ושמואל דאמרי תרוייהו

בישראל שיש לו גיזין הרבה עסקינן ומבקש ליתנן לכהן ואמרי' ליה

כל חד וחד לא תבצר ליה מחמשת סלעים

גופא רב ושמואל דאמרי תרוייהו

ראשית הגז בששים תרומה בששים פאה בששים

תרומה בששים

והא אנן תנן

תרומה עין יפה אחד מארבעים

דאורייתא בששים דרבנן בארבעים

דאורייתא בששים

והאמר שמואל

חטה אחת פוטרת את הכרי

דאורייתא כדשמואל

דרבנן בדאורייתא אחת מארבעים דרבנן בדרבנן בששים

פאה בששים

והתנן

אלו דברים שאין להן שיעור

הפאה והבכורים והראיון

דאורייתא אין לה שיעור דרבנן בששים

מאי קמ"ל

תנינא

אין פוחתין לפאה מששים אע"פ שאמרו הפאה אין לה שיעור

התם בארץ הכא בחו"ל

כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה רחלים

אמר ליה

אתנייה רחלות

א"ל

כדכתיב (בראשית לב, טו) רחלים מאתים

אמר ליה

לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן

אמר ליה

מאן ריש סדרא בבבל

אמר ליה

אבא אריכא

אמר ליה

אבא אריכא קרית ליה

דכירנא כד הוה יתיבנא אחר י"ז שורן אחוריה דרב קמיה דרבי ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה

אמר ליה איהו

ראשית הגז בכמה

אמר ליה ר' יוחנן

בששים

והאנן בכל שהן תנן

אמר ליה

אם כן מה בין לי ולך

כי אתא רב דימי אמר

ראשית הגז רב אמר

בששים ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר

בשש

אמר ליה אביי לרב דימי

אנחת לן חדא ואקשת לן חדא

בשלמא דר' יוחנן אדר' יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה

אלא דרב אדרב קשיא דהא אמר רב

מנה ופרס

דרב אדרב נמי לא קשיא מאי מנה דקאמר בן ארבעים סלעים דהוה ליה