חולין 277

בר קטלא הוא

אלא דלא גמר דיניה ובעי לאתוייה לבי דינא וקיומי ביה (דברים יג, ו) ובערת הרע מקרבך

הני מוקדשין היכי דמי

אילימא דהוה ליה קן בתוך ביתו ואקדשיה מי מיחייב

(דברים כב, ו) כי יקרא קן צפור פרט למזומן

אלא דחזא קן בעלמא ואקדשיה ומי קדוש

(ויקרא כז, יד) איש כי יקדיש את ביתו קדש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו

אלא דאגבהינהו לאפרוחים ואקדשינהו והדר הדרינהו האי אפילו בחולין נמי לא מיחייב דתנא

נטל את הבנים והחזירן לקן ואח"כ חזרה האם עליהן פטור מלשלח

אלא דאגבהה לאם ואקדשה והדרה מעיקרא איחייב ליה בשילוח מקמי דאקדשה

דתניא ר' יוחנן בן יוסף אומר

הקדיש חיה ואח"כ שחטה פטור מלכסות שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות שכבר נתחייב בכסוי קודם שיבא לידי הקדש

רב אמר

במקדיש פירות שובכו ומרדו ושמואל אמר

במקדיש תרנגולתו לבדק הבית

בשלמא שמואל לא אמר כרב דקא מוקים לה בקדשי בדק הבית אלא רב מאי טעמא לא אמר כשמואל

אמר לך רב

דוקא קפטרי משילוח כגון פירות שובכו דקדשי מזבח נינהו דכיון דקדשי קדושת הגוף לא פקעה קדושתייהו מינייהו אבל במקדיש תרנגולתו לבדק הבית דלאו קדשי מזבח דקדושת דמים בעלמא הוא כיון דמרדה פקעה קדושתייהו וחייבת בשילוח

ושמואל אמר

כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה

וכן אמר ר' יוחנן

במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה

אמר ליה רבי שמעון בן לקיש

וכיון שמרדה פקעה ליה קדושתה

אמר ליה

בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה

ורמי דר' יוחנן אדר' יוחנן ורמי דר' שמעון בן לקיש אדר"ש בן לקיש

דאיתמר

מנה זה לבדק הבית ונגנבו או נאבדו רבי יוחנן אמר

חייב באחריותן עד שיבואו לידי גזבר

וריש לקיש אמר

ל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתיה דכתיב לה' הארץ ומלואה

קשיא דריש לקיש אדריש לקיש קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן

דריש לקיש אדריש לקיש לא קשיא הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן רביה הא לבתר דשמעיה מר' יוחנן רביה

אלא דר' יוחנן אדר' יוחנן קשיא

דר' יוחנן אדר' יוחנן נמי לא קשיא הא דאמר עלי הא דאמר הרי זו

מכלל דר"ש בן לקיש אע"ג דאמר עלי לא מחייב

והתניא

איזהו נדר ואיזו היא נדבה נדר האומר הרי עלי עולה נדבה האומר הרי זו עולה

ומה בין נדר לנדבה

נדר מתה או נגנבה או שאבדה חייב באחריותה

נדבה מתה או נגנבה או שאבדה אינו חייב באחריותה

אמר לך ריש לקיש

הני מילי קדשי מזבח דמחוסר הקרבה אבל קדשי בדק הבית דלאו מחוסר הקרבה אע"ג דאמר עלי לא מחייב

והתנן

האומר שור זה עולה בית זה קרבן

מת השור נפל הבית אינו חייב באחריותן

שור זה עלי עולה בית זה עלי קרבן

מת השור ונפל הבית חייב לשלם

ה"מ היכא דמת השור ונפל הבית חייב לשלם דליתנהו אבל היכא דאיתנהו כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתיה דכתיב לה' הארץ ומלואה

אמר רב המנונא

הכל מודים בערכין אע"ג דאמר עלי לא מיחייב

מאי טעמא דלא מיתמר ליה בלא עלי

היכי לימא

לימא ערכי אמאן

לימא ערך פלוני אמאן

מתקיף לה רבא

לימא הריני בערכי הריני בערך פלוני

ועוד תניא רבי נתן אומר

(ויקרא כז, כג) ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה' מה תלמוד לומר

לפי שמצינו בהקדשות ומעשרות שמתחללין על מעות שבחולין נגנבו או שאבדו אינן חייבין באחריותן