חולין 54

ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי

מיבעי ליה לכדתניא

כיצד הוא עושה

חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של מעלה

והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא

(ויקרא יא, מו) זאת תורת הבהמה והעוף וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה

בהמה מטמאה במגע ובמשא עוף אינו מטמא במגע ובמשא

עוף מטמא בגדים אבית הבליעה בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה

באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה

לומר לך

מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה

אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים

ת"ל

זאת

ר' אליעזר אומר

באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה

לומר לך

מה עוף הכשרו מן הצואר אף בהמה הכשרה מן הצואר

אי מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף

ת"ל

(ויקרא ה, ח) ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף

ור' אליעזר האי זאת מאי עביד ליה

אי לאו זאת הוה אמינא

מה עוף בסימן אחד אף בהמה בסימן אחד כתב רחמנא זאת

תני בר קפרא

זאת תורת הבהמה והעוף הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים

לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו

בסימן אחד

דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן

אילימא משום דכתיב

(במדבר יא, כב) הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי להו

אלא מעתה גבי שליו דכתיב

(במדבר יא, לב) ויאספו את השליו הכי נמי דלאו בשחיטה

והא אמרת

לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה

התם לא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני:

דרש עובר גלילאה

בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד

אמר רב שמואל קפוטקאה

תדע שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם כדגים:

ועוד שאלו כתוב אחד אומר

(בראשית א, כ) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף אלמא ממיא איברו וכתיב

(בראשית ב, יט) ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים אלמא מארעא איברו

אמר לו

מן הרקק נבראו

ראה תלמידיו מסתכלים זה בזה אמר להם

קשה בעיניכם שדחיתי את אויבי בקש

מן המים נבראו ולמה הביאן אל האדם

לקרות להן שם

ויש אומרים

בלשון אחר אמר לאותו הגמון ובלשון הראשון אמר להן לתלמידיו משום דכתיב על ויצר

אמר רב יהודה משום ר' יצחק בן פנחס

אין שחיטה לעוף מן התורה שנאמר

ושפך בשפיכה בעלמא סגי

א"ה חיה נמי

איתקש לפסולי המוקדשין

עוף נמי איתקש לבהמה דכתיב

זאת תורת הבהמה והעוף

הא כתיב

(ויקרא יז, יג) ושפך את דמו

ומאי חזית דשדייה ליה על עוף

שדייה אחיה

מסתברא משום דסליק מיניה

(סימן נתנבל דם במליקה) מיתיבי

השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות

ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה נחירתו זו היא שחיטתו ליבעי כסוי

מי סברת בעוף

לא בחיה

ת"ש

השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה

או נוחרו או עוקרו