חולין 62

וכלים דומיא דאדם מה אדם דבעינן כוונה אף כלים נמי דקא מכוין להו אדם

וכי תימא

ביושב ומצפה מאי למימרא

מהו דתימא

ליגזר משום חרדלית של גשמים אי נמי ליגזר ראשין אטו כיפין קמ"ל דלא גזרינן

ומנא תימרא דלא מטבלינן בכיפין

דתנן

מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין שאין מטבילין באויר

אלא חולין דלא בעי כוונה מיהא מנלן

דתנן

פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ופירות אינן בכי יותן

ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות ופירות בכי יותן

איתיביה רבא לרב נחמן

טבל לחולין והוחזק לחולין אסור למעשר

הוחזק אין לא הוחזק לא

הכי קאמר

אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר

איתיביה

טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל

מאי לאו כאילו לא טבל כלל

לא כאילו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין

הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה

נפק דק ואשכח דתניא

טבל ולא הוחזק מותר לחולין ואסור למעשר

אמר ליה אביי לרב יוסף

לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן מהא

א"ל

רבי יוחנן הוא דאמר כרבי יונתן בן יוסף

דתניא

רבי יונתן בן יוסף אומר

(ויקרא יג, נח) וכובס מה ת"ל שנית

מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה תכבוסת ראשונה לדעת אף תכבוסת שניה לדעת

אי מה להלן בעינן דעת כהן אף כאן בעינן דעת כהן

ת"ל

(ויקרא יג, נח) וטהר מכל מקום

מתקיף לה רב שימי בר אשי

ומי אמר רבי יוחנן הכי

והאמר רבי יוחנן

הלכה כסתם משנה

ותנן

נפלה סכין ושחטה אע"פ ששחטה כדרכה פסולה

והוינן בה

טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואע"ג דלא מיכוין

ואמרינן

מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה

אמר רבא

רבי נתן היא

בשחיטה אפילו רבי יונתן בן יוסף

מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין לא בעינן כוונה

ורבנן

נהי דלא בעינן כוונה לזביחה לחתיכה בעינן

אמר רבא

בהא זכנהו רבי נתן לרבנן מי כתיב וחתכת

(דברים יב, כא) וזבחת כתיב אי בעינן כוונה לחתיכה אפילו לזביחה נמי ליבעי אי לא בעינן כוונה לזביחה לחתיכה נמי לא ליבעי

היכי דמי נדה שנאנסה וטבלה

אילימא דאנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא

ועוד בתרומה נמי אכלה דתנן

החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן אוכלות בתרומה

א"ר פפא

לר' נתן שנפלה מן הגשר ולרבנן שירדה להקר:

אמר רבא

שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה