חולין 78

מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט

תניא כוותיה דרבי יוחנן

השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים הרי אלו זבחי מתים

שחטה ואח"כ חישב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר

אמר רב חסדא

לא אמרו בה איסור משום כבודן דרבנן לא היתר משום כבודו דרבי אליעזר

ממאי

דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא שמענא דחשיב אבל הכא דשמענא דחשיב הוכיח סופו על תחלתו

אי נמי ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא גבי עובד כוכבים דסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אבל ישראל הוכיח סופו על תחלתו לא אמרינן

אלא אמר רב שיזבי

לא אמרו בה היתר משום כבודו דרשב"ג

הי רשב"ג

אילימא רשב"ג דגיטין דתנן

הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לגג ונפל ומת אמר רשב"ג

אם מעצמו נפל ה"ז גט ואם הרוח דחתו אינו גט

והוינן בה מעשה לסתור

חסורי מיחסרא והכי קתני

אם הוכיח סופו על תחלתו ה"ז גט

ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לגג ונפל ומת אמר רשב"ג

אם מעצמו נפל ה"ז גט ואם הרוח דחתו אינו גט

ודלמא שאני התם דקאמר כתבו

אלא אמר רבינא

משום כבודו דרשב"ג דהכא דתניא

הכותב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים ואמר הלה אי אפשי בהן אם היה רבו שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה

רבן שמעון בן גמליאל אומר

כיון שאמר הלה אי אפשי בהן כבר זכו בהן יורשין

והוינן בה

לת"ק אפילו עומד וצווח

אמר רבה ואיתימא רבי יוחנן

בצווח מעיקרא דכ"ע לא פליגי דלא קנה

בשותק ובסוף צווח דכ"ע לא פליגי דקנה

כי פליגי שזיכה לו ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח

ת"ק סבר

מדשתיק קננהו והאי דקא צווח מיהדר קא הדר ביה

ורשב"ג סבר

הוכיח סופו על תחילתו והא דלא צווח מעיקרא סבר

כי לא אתי לידיה אמאי אצווח

אמר רב יהודה אמר שמואל

הלכה כרבי יוסי

הנהו טייעי דאתו לציקוניא יהיב דיכרי לטבחי ישראל אמרו להו

דמא ותרבא לדידן משכא ובישרא לדידכו

שלחה רב טובי בר רב מתנה לקמיה דרב יוסף

כי האי גוונא מאי

שלח ליה הכי א"ר יהודה אמר שמואל

הלכה כרבי יוסי

א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי

לר"א יהיב ליה זוזא לטבח ישראל מאי

אמר ליה

חזינן אי איניש אלמא הוא דלא מצי מדחי ליה אסור ואי לא א"ל

רישיך והר:

<big><strong>מתני׳</strong></big> השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו פסולה