כריתות 41

אוציא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה אוציא דם ביצים שאין מין בשר דם דגים דם חגבים שכולו היתר

(ויקרא ז, כו) לעוף ולבהמה אי מה עוף שאין בה כלאים אף בהמה שאין בה כלאים

ת"ל

ולבהמה

אי מה בהמה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים

תלמוד לומר

לעוף ולבהמה

ואימא

כל דם כלל עוף ובהמה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עוף ובהמה אין מידי אחרינא לא

(ויקרא ז, כז) נפש אשר תאכל כל דם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט

והא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא כללא קמא לאו כללא בתרא כרת

האי תנא דבי ר' ישמעאל כללי ופרטי דרשינן מן הדין גוונא ואף על גב דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא

אמר מר

כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בה איסור והיתר ויש בהן מין בשר אף כל דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה וכו'

אף כל דקתני לאיתויי מאי

אמר רב אדא בר אבין

לאתויי דמו של כוי

מאי קסבר

אי קסבר

כוי ספיקא הוא איצטריך קרא למיסר ספיקא

אלא קסבר

כוי בריה בפני עצמו הוא

אשכחן דמו חלבו מנלן

(ויקרא ז, כג) מכל חלב

נבלתו מנלן

(דברים יד, כא) מכל נבלה

גיד הנשה מנלן

(בראשית לב, לג) בכף הירך תליה רחמנא והא אית ליה כף הירך

טומאתו ושחיטה מנלן

סברא מדלכל מילי רבייה רחמנא כבהמה טומאתו ושחיטתו נמי כבהמה

אמר מר

אוציא דם מהלכי שתים שיש בהן טומאה חמורה ואין בהן טומאה קלה

ורמינהי

החותך מן האדם צריך מחשבה והכשר

וקשיא לן

מחשבה למה לי

תעשה חתיכה שלו מחשבה

ואר"ל

בחותכו לכלב ומחשבה לכלב לאו מחשבה היא ולא

והתנן כלל אמרו בטומאה

כל המיוחד לאכול אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב

ההוא לאסוקי טומאה מיניה דכיון דמעיקרא הוה חזי לאדם לאסוקי מטומאה עד שיפסל מאכילת כלב

הכא לאחותי ליה טומאה אי חזי לאדם חזי לכלב אי לא חזי לאדם לא חזי לכלב

מ"מ קתני מחשבה ומחשבה לטומאה קלה היא

ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה טמא הוא טומאה חמורה

דכוותה גבי בהמה לאחר מיתה אי בשר מטמא טומאה חמורה ואם דם מטמא טומאה חמורה דתנן

דם נבילות בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין

לא נצרכא אלא לכדתנן

נבלת בהמה טמאה בכל מקום נבלת עוף הטהור בכפרים צריך מחשבה ואין צריך הכשר

נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת עוף טהור וחלב בשוקים אין צריכין לא מחשבה ולא הכשר

וא"ל רב לרבי חייא

מחשבה למה לי לטומאה קלה

היא גופה טומאה היא

א"ל

כגון דאיכא פחות מכזית נבילה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין דהאי והאי הוי כביצה

אי הכי ליבעי נמי הכשר

דהא תנא דבי ר' ישמעאל

(ויקרא יא, לז) על כל זרע אשר יזרע מה זרעים מיוחדין שאין סופן לטמא טומאה חמורה וצריך הכשר אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריך הכשר

א"ל

ה"מ באוכלין דעלמא דלית בו פחות מכזית נבלה

אבל הכא דאיכא בגויה פחות מכזית נבילה כיון דאילו מצרף ליה כזית לא בעי הכשר