מנחות 135

מתוך שלא היתרתה לו אלא על ידי קיטוף זכור הוא

אמר ליה אביי תינח קצירה טחינה והרקדה מאי איכא למימר

הא לא קשיא טחינה בריחיא דידא הרקדה על גבי נפה

בית השלחין דשריא קצירה דתנן קוצרין בית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין מאי איכא למימר

אלא אמר אביי חדש בדיל מיניה חמץ לא בדיל מיניה

אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא

אלא אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא כדשנינן דרבנן אדרבנן לא קשיא הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה

רב אשי אמר דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא קמח קלי תנן

והא דרב אשי ברותא היא תינח מקלי ואילך עד קלי מאי איכא למימר

וכי תימא הכא נמי ע"י קיטוף וכדרבה בית השלחין דשריא קצירה מאי איכא למימר אלא הא דרב אשי ברותא היא:

<big><strong>מתני׳</strong></big> משקרב העומר הותר חדש מיד הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן משחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור

אמר ר' יהודה והלא מן התורה הוא אסור שנאמר (ויקרא כג, יד) עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן מפני שהן יודעין שאין ב"ד מתעצלין בו:

<big><strong>גמ׳</strong></big> רב ושמואל דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר בזמן שאין בית המקדש קיים האיר מזרח מתיר

מאי טעמא תרי קראי כתיבי כתיב (ויקרא כג, יד) עד (יום) הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה הא כיצד

כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים

ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר מזרח מתיר והכתיב עד הביאכם למצוה

משקרב העומר הותר חדש מיד למצוה

העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש למצוה