נדה 10

מפקידה לפקידה מיבעיא

מהו דתימא

מעת לעת חשו בה רבנן לפסידא דטהרות אבל מפקידה לפקידה לא קמ"ל

כיצד דיה שעתה וכו'

למה לי למיתני היתה יושבת במטה ועסקה בטהרות

ליתני היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה

הא קמ"ל

טעמא דדיה שעתה הא מעת לעת מטה נמי מטמיא

מסייע ליה לזעירי דאמר זעירי

מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים

מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לישאל הוא וכל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור

תרגמה זעירי

כשחברותיה נושאות אותה במטה דהויא ליה יד חברותיה

והשתא דא"ר יוחנן

ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפי' בכלי מונח ע"ג קרקע כמי שיש בו דעת לישאל אע"פ שאין חברותיה נושאות אותה במטה

גופא א"ר יוחנן

ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלים עליה אפי' בכלי המונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל

מיתיבי היה מתעטף בטליתו וטהרות וטומאות בצדו וטהרות וטומאות למעלה מראשו ספק נגע ספק לא נגע טהור

ואם אי אפשר אא"כ נגע טמא

רשב"ג אומר

אומרים לו שנה ושונה

אמרו לו

אין שונים בטהרות אמאי

הא ספק טומאה הבאה בידי אדם הוא

בר מיניה דההיא דתני רב הושעיא

ברשות היחיד ספקו טמא ברשות הרבים טהור

גופא אמר זעירי

מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים

איני והא כי אתא אבימי מבי חוזאי אתא ואייתי מתניתא בידיה

מעת לעת שבנדה משכבה ומושבה כמגעה

מאי לאו מה

מגעה לא מטמא אדם אף משכבה לא מטמא אדם

אמר רבא

ותסברא

קל וחומר הוא ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל הניצול באוהל המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה

משכבות ומושבות שאינן ניצולין באהל המת אינו דין שאין ניצולין במעת לעת שבנדה

והא אבימי מבי חוזאי מתניתא קאמר

אימא

משכבה ומושבה