נדה 119

הרואה

ממאי

דומיא דנדה מה נדה דקחזיא אף נכרית דקא חזיא

אמר רב ששת

כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתא

דתניא

תולה בנכרית

רבי מאיר אומר

בנכרית הראויה לראות

ואפילו ר"מ לא קאמר אלא בראויה לראות אבל רואה לא איצטריך

אמר רבא

ותסברא ר"מ לחומרא

רבי מאיר לקולא

דתניא

אינה תולה בנכרית

רבי מאיר אומר

תולה

ואלא קשיא הך

תריץ הכי

והיא שרואה

ר' מאיר אומר בראויה לראות ואף ע"פ שאינה רואה

ת"ר

תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה

לפיכך היא מתוקנת

וחברתה מקולקלת דברי רשב"ג

רבי אומר

אינה תולה לפיכך שתיהן מקולקלות

ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהורין

לפיכך דרשב"ג למה לי

משום דרבי

לפיכך דרבי למה לי

מהו דתימא

ההיא דאשתכח כתם גבה תתקלקל אידך לא תתקלקל קמשמע לן

אמר רב חסדא

טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טהור ואחד טמא באנו למחלוקת רבי ורשב"ג

מתקיף לה רב אדא

עד כאן לא קאמר רבי התם אלא דתרוייהו כי הדדי נינהו הכא מאי נפקא לן מינה

ורב חסדא סוף סוף איהי טבילה בעיא

איתמר א"ר יוסי בר' חנינא

טמא וטהור ואפילו טהור ותלוי שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור תולה טמא בתלוי וטהור בטהור לדברי הכל

בעא מיניה ר' יוחנן מרבי יהודה בר ליואי

מהו לתלות כתם בכתם

אליבא דרבי לא תבעי לך השתא ומה התם דקא חזיא מגופה אמרת אינה תולה הכא דמעלמא קא אתי לא כל שכן

כי תבעי לך אליבא דרשב"ג התם הוא דקא חזיא מגופה תליא הכא דמעלמא קאתי לא תליא או דלמא לא שנא

א"ל

אין תולין

מה טעם

לפי שאין תולין

איתיביה

אין תולין כתם בכתם

השאילה חלוקה לנכרית או ליושבת על הכתם הרי זו תולה בה

הא גופה קשיא

רישא אמרת אין תולין סיפא אמרת תולין

הא לא קשיא הא רבי והא רשב"ג

איכא דאמרי

הא והא רבי הא בראשון שלה הא בשני שלה

רב אשי אמר

הא והא רשב"ג ולא קשיא