נדה 139

היא תועבה ואין בניה תועבין

שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהן זה בזה וקרב קרבנו של אחד מהן ומת אחד מהן השני מה תהא עליו

אמר להן

כותב נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף הבא על הספק

והאיכא אשם

אמר שמואל

כשקרב אשמו

אמר רב ששת

גברא רבה כשמואל לימא כי האי מילתא

כמאן אי כר' יהודה דאמר אשם קבעה וכיון דקבעה לה אשם בעשירות לא מצי מייתי חטאת בדלות

דתנן

מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר חטאת דברי ר' שמעון

ורבי יהודה אומר

הכל הולך אחר אשם

רבי אליעזר בן יעקב אומר

הכל הולך אחר צפורים

ואי כרבי שמעון דאמר חטאת קבעה אע"ג דלא קרב אשם ניתי אחר

דהא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר לייתי ולתני

דתניא אמר ר"ש

למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ומעמידו בשער נקנור ומתנה עליו ואומר אם מצורע הוא הרי אשמו ולוגו עמו

ואם לאו אשם זה יהא שלמי נדבה

ואותו אשם טעון