נדה 64

למעוטי איש מאודם

והא דתניא

אשה אין לי אלא אשה בת י' ימים לזיבה מנין ת"ל ואשה

למה לי

ליגמר מנדה

צריכא דאי כתב רחמנא בנדה הוה אמינא

נדה משום דכי חזאי חד יומא בעיא למיתב ז'

אבל זבה דאי חזאי חד יומא בשומרת יום כנגד יום סגי לה אימא

לא צריכא

וליכתוב רחמנא בזבה ולא בעי בנדה ואנא ידענא דאין זבה בלא נדה

אין ה"נ

ואלא קרא למה לי

למעוטי איש מאודם

הא מיעטתיה חדא זימנא

חד למעוטי משכבת זרע וחד למעוטי מדם

וכן לענין זכרים

דתניא

(ויקרא טו, ב) איש איש מה ת"ל איש איש

לרבות תינוק בן יום אחד שהוא מטמא בזיבה דברי רבי יהודה

רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר

אין צריך הרי הוא אומר

(ויקרא טו, לג) לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא זכר בין שהוא גדול בין שהוא קטן

ולנקבה כל שהיא נקבה בין גדולה בין קטנה

א"כ מה ת"ל איש איש

דברה תורה כלשון בני אדם

אלמא כי מרבי קרא בן יום אחד מרבי

ורמינהו

איש אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד מנין

ת"ל {ויקרא טו } ואיש

אמר רבא

הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי

הי הלכתא והי קרא

אילימא בן יום אחד הלכתא ובן ט' שנים ויום אחד קרא קרא סתמא כתיב

אלא בן ט' שנים ויום אחד הלכתא ובן יום א' קרא

וכי מאחר דהלכתא היא קרא למה לי

למעוטי אשה מלובן למה לי למכתב בזכרים ולמה לי למכתב בנקבות צריכי דאי כתב רחמנא בזכרים משום דמטמאו בראיות כבימים אבל נקבות דלא מטמאו בראיות כבימים אימא לא

ואי כתב רחמנא בנקבות משום דקמטמו באונס אבל זכרים דלא מטמאו באונס אימא

לא צריכא

הכותים מטמאין משכב תחתון כעליון

מאי משכב תחתון כעליון

אילימא דאי איכא י' מצעות ויתיב עלייהו מטמו להו פשיטא דהא דרס להו

אלא שיהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין

עליונו של זב מנלן

דכתיב (ויקרא טו, י) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא מאי תחתיו