נדה 73

אזל שילא אמר לדביתהו

צבית לי זוודתא דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי

צביתה ליה זוודתא נח נפשיה דשילא

חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא אמרי

ש"מ עבדו רבנן פייסא

בעי רבא

קושי מהו שתסתור בזיבה

דבר המטמא סותר והאי נמי מטמא כימי נדה הוא או דילמא

דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא

א"ל אביי

אונס בזיבה יוכיח שאינו גורם וסותר

אמר ליה

לאיי האי נמי גורם הוא

דתנן ראה ראייה ראשונה בודקין אותו שניה בודקין אותו שלישית אין בודקין אותו

ולרבי אליעזר דאמר אף בשלישי' בודקין אותו ה"נ כיון דלא גרים לא סתר

אמר ליה

לרבי אליעזר ה"נ

ת"ש רבי אליעזר אומר

אף בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו

מאי לאו לסתירה

לא לטמויה לההיא טיפה במשא

ת"ש בשלישית רבי אליעזר אומר

בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו לקרבן אמרתי ולא לסתירה

אלא לר"א תפשוט דדבר שאינו גורם סותר לרבנן מאי

ת"ש דתני אבוה דרבי אבין

מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום אחד לפיכך סותר יום אחד

מאי שבעה

אילימא דמטמא שבעה האי מה זובו טמא שבעה מבעי ליה אלא לאו

דבר הגורם סותר דבר שאינו גורם אינו סותר ש"מ

אמר אביי

נקטינן אין קושי סותר בזיבה

ואי משכחת תנא דאמר סותר ההוא ר"א היא

תניא רבי מרינוס אומר

אין לידה סותרת בזיבה

איבעיא להו

מהו שתעלה

אביי אמר

אינה סותרת ואינה עולה

רבא אמר

אינה סותרת ועולה

אמר רבא

מנא אמינא לה דתניא (ויקרא טו, כח) ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם

אי אמרת בשלמא עולה היינו דלא מפסקת טומאה אלא אי אמרת אינה עולה אפסיק ליה לידה

ואביי אמר לך

שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם

אמר רבא

מנא אמינא לה דתניא מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה

ואביי אמר לך

תני חדא מזובה ולא מנגעה ולא תתני ולא מלידתה

ורבא האי מאי

אי אמרת בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה אלא אי אמרת מזובה ולא מנגעה האי {ויקרא טו } מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו

ואביי חד בזב וחד בזבה

וצריכי דאי כתב רחמנא