נדה 79

מתני׳ <big><strong>יוצא</strong></big> דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן

ר"ש אומר

הרי זה כילוד

כל הנשים מטמאות בבית החיצון שנאמר (ויקרא טו, יט) דם יהיה זובה בבשרה

אבל הזב ובעל קרי אינן מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ

היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו אוחז באמה ובולע את התרומה

ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכן

<big><strong>גמ׳</strong></big> א"ר מני בר פטיש

מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא (ויקרא יב, ב) אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד במקום שהיא מזרעת

ור"ש ההיא דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה אמו טמאה לידה

ור"ש מאי טעמיה

אמר ר"ל

אמר קרא תלד לרבות יוצא דופן

ורבנן האי מבעי ליה לרבות טומטום ואנדרוגינוס

דסלקא דעתך אמינא

זכר ונקבה כתיב זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס קמ"ל

ורבי שמעון נפקא ליה מדתני בר ליואי

דתני בר ליואי

לבן לבן מכל מקום לבת לבת מ"מ

ורבנן האי מבעי ליה לחייב על כל בן ובן ולחייב על כל בת ובת

ורבי שמעון נפקא ליה מדתני תנא קמיה דרב ששת

(ויקרא יב, ז) זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה

יכול תביא על לידה ועל זיבה כאחת

אלא יולדת דאכלה דם ויולדת דאכלה חלב בחד קרבן תסגי לה

אלא

יכול תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה שלאחר מלאת כאחת ת"ל זאת

ורבנן אע"ג דכתיב זאת איצטריך לבן או לבת סד"א

בתרי עיבורי (דחד הוי נפל) אבל בחד עבורא כגון יהודה וחזקיה בני ר' חייא אימר בחד קרבן סגי לה קמ"ל

א"ר יוחנן

ומודה רבי שמעון בקדשים שאינו קדוש

מאי טעמא גמר לידה לידה מבכור מה התם פטר רחם אף כאן פטר רחם

ולגמר לידה לידה מאדם מה התם יוצא דופן אף כאן יוצא דופן

מסתברא מבכור הוה ליה למילף שכן אמו מאמו

אדרבה מאדם הוה ליה למילף שכן פשוט מפשוט

אלא מבכור הוה ליה למילף שכן

אם בהמת קדשים פגול נותר וטמא

אדרבה מאדם הוה ליה למילף שכן

פשוט זכר קדוש במתנה

הנך נפישן

אמר רב חייא בריה דרב הונא משמיה דרבא

תניא דמסייע ליה לר' יוחנן ר' יהודה אומר

(ויקרא ו, ב) זאת תורת העולה היא העולה הרי אלו ג' מיעוטין