פסחים 177

משום דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי ליה

וניתי כל חד וחד כהן בהדיה

האי כהן היכי דמי אי דעביד פסח דילמא האי פסח הוא ונמצא פסח נאכל שלא למנויו ואי דלא עביד פסח דילמא שלמים הוא ולא עביד פסח

וניתי כל חמשה חד כהן דלא עבד פסח ונימני עילויה הני חמשה פסחים דממה נפשך איכא חד דלא עביד פסח וקא נפקי ביה

אלא משום דקא ממעיט באכילת שלמים דאילו פסח ליום ולילה ואילו שלמים לשני ימים ולילה אחד

וניתי מותר הפסח

ונימא אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח אי דידי תם הוא ניהוי האי דאייתי השתא שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד

וכי מפרישין תחלה למותרות ונטרחו ונייתי מותר הפסח

אלא משום סמיכה דאילו פסח לא בעי סמיכה ואילו מותר בעי סמיכה

הא תינח קרבן אנשים קרבן נשים מאי איכא למימר

אלא משום מתנות דאילו פסח מתנה אחת ואילו שלמים שתים שהן ד'

מאי נפקא מינה והא תנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתן אחת כפר

אלא משום דאילו פסח בשפיכה ואילו שלמים בזריקה

מאי נפקא מינה והא תניא כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אימר דקא אמרינן דאי עבד לכתחלה נמי:

<big><strong>מתני׳</strong></big> האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו:

<big><strong>גמ׳</strong></big> ש"מ יש ברירה

א"ר יוחנן כדי לזרזן במצות קאמר

דיקא נמי דקתני ומזכה אחיו עמו אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר אלא אי אמרת דלא אמנינהו מעיקרא לבתר דשחיט מי קא מתמנו והא תנן נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט ש"מ

תניא נמי הכי מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים:

<big><strong>מתני׳</strong></big> לעולם נמנין עליו עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר עד שיזרק את הדם:

<big><strong>גמ׳</strong></big> מאי קמ"ל הא קמ"ל דאע"ג דאימני עליו חבורה זו חוזרת ונמנין עליו חבורה אחרת:

נמנין ומושכין את ידיהן עד שישחט וכו': אמר אביי מחלוקת לימשך

דרבנן סברי (שמות יב, ד) מהיות משה מחיותיה דשה ור"ש סבר מהוייתיה דשה אבל לימנות דברי הכל עד שישחט דאמר קרא (שמות יב, ד) במכסת נפשות והדר תכוסו

תניא נמי הכי נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר נמנין עד שישחט ומושכין עד שיזרק הדם: