סנהדרין 138

ואמאי אימא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ורוב נשים לאו איילונית נינהו

לא מאי חייב עליה דקתני קרבן

והא מומתין על ידה קתני בבא עליה אביה

והא אם בא עליה אחד מכל העריות קתני אלא הכא במאי עסקינן דקבלה עילויה

ת"ר המסוללת בבנה קטן והערה בה בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה ובית הלל מכשירין

אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה לא נחלקו אלא בבן שמנה דב"ש סברי גמרינן מדורות הראשונים ובית הלל סברי לא גמרינן מדורות הראשונים

ודורות הראשונים מנלן דאוליד אילימא מדכתיב (שמואל ב יא, ג) הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וכתיב ((שמואל ב כג, לד) (ו)אליעם בן אחיתופל הגילוני וכתיב (שמואל ב יב, כה) וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה

בעבור (כי) ה' (אהבו) וכתיב (שמואל ב יג, כג) ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום וכתיב (שמואל ב יג, לח) ואבשלום ברח וילך גשורה

ויהי שם שלש שנים וכתיב (שמואל ב יד, כח) וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה וכתיב (שמואל ב טו, ז) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא (ואשלמה) את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון וכתיב (שמואל ב יז, כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ו)אל עירו

ויצו אל ביתו ויחנק וכתיב (תהלים נה, כד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הויא להו תלתין ותלת דל שבע דהוה שלמה פש להו עשרים ושית דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד

ממאי דלמא תרוייהו בתשע אוליד ובת שבע אולידא בשית משום דאתתא בריא תדע דהא הוי לה ולד מעיקרא

אלא מהכא (בראשית יא, כז) אלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן ואברהם גדול מנחור שנה ונחור גדול מהרן שנה נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן וכתיב (בראשית יא, כט) ויקח אברם ונחור להם נשים וגו'

ואמר רבי יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסוכה ברוח הקדש והיינו דכתיב (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דבר אחר יסכה שהכל סכים ביופיה וכתיב (בראשית יז, יז) ויפל על פניו ויצחק ויאמר בלבו וגו' כמה קשיש אברהם משרה עשר שנין וקשיש מאבוה תרתין שנין אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה

ממאי דלמא אברהם זוטא דאחוה הוה ודרך חכמתן קא חשיב להו

תדע דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן דכתיב (בראשית ה, לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת שם גדול מחם שנה וחם גדול מיפת שנה נמצא שם גדול מיפת שתי שנים וכתיב (בראשית ז, ו) ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ וכתיב (בראשית יא, י) (ו)אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול בן מאה שנה בר מאה ותרתין שנין הוה

אלא דרך חכמתן קא חשיב להו הכא נמי דרך חכמתן קא חשיב להו

אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר לי אתון מהכא מתניתו ואנן מהכא מתנינן לה (בראשית י, כא) ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול יפת הגדול שבאחיו הוה

אלא מנלן מהכא (שמות לח, כב) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וכתיב (דברי הימים א ב, יט) ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר דכתיב (שמות לו, ד) איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן שניה הקים משכן ושלח מרגלים

וכתיב (יהושע יד, ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' וגו' ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמנים שנה כמה הויא להו ארבעין דל ארביסר דהוה בצלאל פשא להו עשרים ושית דל תרתי שני דתלתא עיבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד:

בן ולא בת: תניא אמר רבי שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה